עמית קפלן צוויקלרבפרשת השבוע 'וישב', אנו נחשפים לאחד מהסיפורים המשפחתיים המורכבים ביותר שמעסיקים את האנושות – אירועי יוסף ואחיו. הדרמה התנ"כית היא דוגמה למגוון אינטריגות שצצות בין אחים בשל קנאה ורצון לשליטה ולעוצמה, עד היום. אך סביבנו קיימים גם קשרים שונים בין אחים, הפוכים לגמרי: אחים שמסתדרים מצוין וגרים דלת מול דלת, או משפחה מורחבת שגרה כולה באותה השכונה
"אני חושבת שאני אדם משפחתי מאוד, אבל בעירבון מוגבל", מתארת נורית מימון. "אני אוהבת את המשפחה שלי, אבל הקשר הכי טוב הוא דווקא עם המשפחה שגרה לידי – אחותי ובני ביתה. המגורים לידה מאפשרים יותר להיות שם האחת בשביל השנייה ולהיות חלק גדול יותר מהחיים ביומיום. בהתחלה גרנו בנתניה בבית עם חצר משותפת, ומשם עברנו למושב גמזו. אנחנו גרות באותו רחוב – כשבית אחד בלבד מפריד בינינו".
אחיות או לא להיות
נורית עובדת כמורה וכדולה, נשואה לדוד, ולהם שישה ילדים ושלושה נכדים. היא גרה לצד אחותה כבר יותר מ-30 שנה. ההחלטה לגור כה קרוב לאחותה, הייתה ברורה עבורה כי זה המודל שראתה בבית. "ההורים שלי גרים כבר כמעט 60 שנה לצד דודים שלי, כך שהבחירה לגור ליד אחותי הייתה די טבעית", מסבירה נורית. "הבעלים שלנו אוהבים מאוד אחד את השני. הם ממש כמו אחים, והקשר שלהם כל כך טוב שהם לא צריכים אותנו כדי להיפגש. הילדים שלנו חברים, וזה מדהים שאפשר לייצר קרבה כה חזקה, שממשיכה להירקם גם אחרי שנים ומועברת גם לילדים שלנו. הלוואי שהיינו מצליחים להביא גם את ההורים שלנו לגור לידנו".
נורית לא מתכחשת לקשיים שעלולים להתעורר כתוצאה ממגורים משפחתיים משותפים, אבל לטענתה הם נפתרים אם מציבים גבולות ויש כבוד והבנה הדדיים. היתרונות, לעומת זאת, הם בלי סוף. "גידלנו יחד את הילדים, ולאורך כל הדרך הייתה המון עזרה הדדית ותמיכה שאין לה תחליף בעולם", מספרת נורית. "דוגמה משמעותית לכך אירעה לפני כ-29 שנים, כשהבת הבכורה שלי נפטרה בגיל 7 חודשים. עברתי תקופה קשה מאוד, והנוכחות של אחותי עזרה לי להתמודד עם שיברון הלב שחוויתי. אחיין שלי היה תינוק ואחותי נתנה לי להיות כמו עוד אמא עבורו. בנוסף, גם כשאחותי ילדה תאומות, היינו לצידה כולנו ועזרנו לה לצלוח את התקופה המאתגרת הזו".
"ההורים שלי גרים כבר כמעט 60 שנה לצד דודים שלי, כך שהבחירה לגור ליד אחותי הייתה די טבעית עבורי. גם הבעלים שלנו הם כמו אחים"
אחיות גם לעסק
חווי חפץ היא בת 31 ומוכרת מאוד במגזר החרדי-דתי – היא מאפרת ובעלת בית ספר לאיפור. היא נשואה לאלי, אם לשלושה ילדים ומתגוררת בבית שמש – בפנטהאוז שסמוך לבית אחותה.
"גדלתי בצפת במשפחה של 8 ילדים להורים חוצניקים – אמא שלי במקור מאוסטרליה ואבא שלי מארה"ב", מתארת חווי. "ההורים שלי חזרו בתשובה ונהפכו לחרדים אדוקים. כשהייתי בת 11 אבא שלי נפטר. בעקבות חילוקי דעות רבים סביב נושאים שקשורים לדת, מצאתי את עצמי בקושי רב מול אמא שלי והרגשתי שהדבר הנכון הוא לעזוב את הבית. עשיתי את הצעד הזה כשהייתי רק בת 14. הבחירה לצאת מהבית השפיעה עליי רבות ועיצבה את האדם העצמאי שאני היום, וגם את האדם המשפחתי שחשוב לי להיות".
אז מה הביא את חווי לגור בסמיכות לאחותה? יש לה שתי אחיות, ואחת מהן קרובה מאוד לליבה. שתיהן מבינות אחת את השנייה ודומות מבחינת סגנון ואורח חיים. לאורך השנים, הן שמרו על קשר קרוב, ואחרי מפגשים רבים יחד, עלה הרעיון לעבור לגור אחת בצמוד לרעותה. "לפני מספר שנים עברה אחותי לבית שמש. היינו קופצים לבקר כל כמה זמן, וממש אהבנו את המקום, אז כשחיפשנו מקום להשתקע בו החלטנו לקנות שם בית, במרחק של בניין אחד מאחותי".
"אחותי ממלאת לי מקום מאוד משמעותי בחיים", מסבירה חווי. "אני מרגישה שבקשר איתה אני מפצה על כל החוסר שבקשר עם המשפחה בכל אותן השנים שהייתי מחוץ לבית. בשבתות אנחנו תמיד נמצאים יחד: בערב שבת אנחנו אוכלים אצלנו גם אוכל שהם בישלו, ובשבת בבוקר אנחנו אוכלים אצלם גם אוכל שאנחנו בישלנו. את החופשות שלנו אנחנו תמיד מבלים יחד, וזה הכי כיף שיש. אי אפשר להתעלם מהקשיים שהיו בהתחלה, כשלא ידענו מהם הגבולות אחד של השני: מתי לדפוק בדלת, מתי נעים לקפוץ, והאם בכלל להודיע לפני או לא. אבל לאט-לאט, בזכות שיתוף ופתיחות, למדנו להגיד מתי מפריע ומתי מתאים להתראות. יש כבוד הדדי ורצון משותף להמשיך את השכנות והחברות הזו בדרך שמכבדת את הפרטיות של כל אחד. היום הכל הרבה יותר זורם, ויש כל כך הרבה יתרונות שאני מודה עליהם יומיום".
"אחותי ממלאת לי מקום מאוד משמעותי בחיים. אני מרגישה שבקשר איתה אני מפצה על כל החוסר בקשר עם המשפחה, בכל אותן השנים שהייתי מחוץ לבית"
לא זו בלבד שחווי ואחותה שכנות בבית, הן גם שכנות לעסק. חווי מצחקקת ומסבירה על צירוף המקרים שהתגלגל למצב הזה: "חיפשתי מקום שבו אוכל ללמד את התלמידות שלי איפור. לצורך כך שכרתי מתווך, וכשבאתי איתו לבדוק את המקום ראיתי פתאום את אחותי יוצאת מהדלת ליד. זכרתי שהיא מצאה מקום לסלון הפאות שלה, רק שלא ידעתי איפה בדיוק הוא נמצא. זה היה צירוף מקרים מצחיק. העסקים שלנו הם דלת ליד דלת. למרות שאנחנו לרוב לא נמצאות באותן שעות, כי היא עובדת בעיקר בבקרים ואני מלמדת בעיקר בערב, זה עדיין נורא נחמד כשכן יוצא להיפגש שם ואפשר להרוויח כמה דקות של שיחה טובה עם אחות קרובה".
שבת אחים גם יחד
בתשבע גיל היא בת 28, נשואה למיכאל ולהם 3 ילדים. הם מתגוררים ביישוב בת עין ב' שבגוש עציון. בתשבע עובדת כצלמת בוקים ומתעדת שלל שמחות ואירועים. בכובעה האחר, היא מרכזת את הנוער ביישוב בת עין, תפקיד שהיא רואה בו כשליחות. היא מתגוררת ליד משפחתו של בעלה. מיכאל היה הסנונית הראשונה במשפחתו להתיישב בבת עין, ולאט לאט הצטרפו שאר אחיו ואף הוריו.
"על ההר היפה הזה גרים לצידנו, ההורים של בעלי עם 3 ילדיהם הרווקים, אחות של בעלי עם ארבעה ילדים שלה, יש עוד שתי גיסות שגרות ביישוב, ועד לאחרונה גם אח של בעלי", מפרטת בתשבע. "אנחנו גרים פה מאז שהתחתנו, כעשור. באנו דווקא לכאן כי בעלי היה נעול על בית עין. הוא האמין שזה המקום שלנו, ואני התאהבתי בעקבותיו. ההורים שלו באו כמה שנים לאחר מכן לגור לידנו".
לבתשבע קשר קרוב עם אחיותיה ואחיה הביולוגיים, אך כולם גרים רחוק ממנה. הודות למגורים הצמודים למשפחתו של מיכאל – היא הרוויחה משפחה נוספת. "אני מרגישה מאוד מחוברת אליהם ורואה בהם אחים לכל דבר", מסבירה בתשבע. "יש לי קשר קרוב-קרוב עם חמותי, שלפעמים אני לא מצליחה להבין את הבדיחות שמספרים על חמות וכלה. אני מרגישה ויודעת שזכיתי בה ובהם".
בתשבע טוענת שהודות לכך שהם גרים על הר, יש איזון בריא בין שותפות לעצמאות, בין קרבה לפרטיות. "מצד אחד אנחנו חיים באותו יישוב, אבל מצד שני זה הר. כלומר, זה מאפשר במידה מסוימת את המרחק הדרוש כדי לחיות לבד אבל גם להרגיש ולהיות קרוב. גיסתי גרה בראש ההר, אנחנו למרגלותיו, וחמי וחמותי למרגלות ההר בצד השני. יש קרבה שלא חונקת, אלא לכל אחד יש את ה'ספייס' שלו לחיות את חייו, אבל תמיד יש מישהו מסביב שאפשר לקפוץ אליו בכל עת. כשאנחנו צריכים את המרחק שלנו זה אפשרי, וכשאנו צריכים אותם הם מספיק קרובים כדי לעזור – והם באמת עוזרים מלא. אני מרגישה שעצם הנוכחות של משפחה מסביב מעניקה לנו ביטחון שאין לו תחליף, וזה מתבטא בכל אספקט בחיים. אני יכולה לקפוץ לחמותי לארוחת ערב, אם נתקעתי עם הילדים יש מי שיבוא לעזור, אם אני צריכה רכב, וכמובן סעודות שבת משותפות שאפשר לארגן יחד בקלות. אני מרגישה איתם מאוד בנוח לבקש עזרה, וכמובן שהם נעזרים בנו כשצריך, והכל מתוך עזרה הדדית ורצון אמיתי להיות שם האחד בשביל האחר".
"עצם הנוכחות של משפחה מסביב מעניקה לנו ביטחון שאין לו תחליף, וזה מתבטא בכל אספקט בחיים. אבל הקרבה הזאת לא חונקת, יש 'ספייס'"
משפחות שמתגוררות יחד מספרות לא פעם על החוויה המעצימה לילדים, שגדלים לצד בני הדודים שלהם – באותו סניף, בית ספר ולפעמים באותה כיתה. האם את מרגישה כך גם לגבי הילדים שלך?
"אני חושבת שעצם הידיעה שיש בני דודים בסביבה הקרובה זה כיף ונותן ביטחון חברתי, גם אם לא מתראים הרבה. לפני שגיסי עבר, הבנות שלו היו באותן כיתות עם הבנות שלי – זה לעבור חוויות ביחד, לשמוע יחד סיפורי סבתא. כיום הבן שלי ובת דודתו באותו גן, ובזכות זה הכניסה לגן הייתה להם קלה. הם שמרו אחד על השני, הם ממש צמד חמד".
עצות למשפחות שמתלבטות אם לגור בצמידות אחת לשנייה?
נורית: "חשוב לשמור על פרטיות. אנחנו גרות כבר 30 שנה יחד, ואין מצב שנכנסים לבית של מישהו אחר מבלי לדפוק בדלת. דבר נוסף שחשוב להקפיד עליו, הוא לא לראות את העזרה כמובנת מאליה ולהודות תמיד על הזכות לגור יחד".
חווי: "לדעת להציב גבולות, לכבד את הפרטיות אחד של השני, ולדבר בכנות, בשיתוף ובפתיחות".
בתשבע: "אם בחרתם לגור קרוב, תשמחו בזה! אבל גם דעו להציב גבול. בדקו איפה הקרבה ביניכם נכנסת לחיים הפרטיים שלכם ומצריכה קצת מרחק. זה ממש בסדר להציב גבולות, בעדינות וברגישות. זה יותר מבסדר – זה חובה! כדי שהשכנות הזאת למשפחה תהיה מיטיבה ולא הרסנית. מניסיון, לא לקחת קשה, לא לחפש בעיות, להעז לדבר על הכל, גם על מה שלא נעים, לא לשמור כלום בפנים. לאפשר להם להרגיש איתך בנוח כמו אחות, כי אם יש דיסטנס זה מייצר לפעמים גם חוסר נעימות. וכלל חשוב: שוב דבר לא נעשה 'דווקא'. לפעמים נעשה בחוסר תשומת לב, ולפעמים זה מנטליות של משפחות. תבינו מה המנטליות של המשפחה ותתגמשו איתה, אל תיכנסו בזה ראש בראש".
***
sandy-millar
במציאות שבה אנו חיים, אין משפחה מושלמת. המרקם המשפחתי בנוי עם הרבה שוני, לצד דמיון. יש בו פערים בין גילאים, בין רצונות למחשבות והמרקם המיוחד הזה מכריח אותנו בכל פעם מחדש לעבוד על עצמנו. זוהי הפלטפורמה היחידה שבה אנו לא בוחרים להשתייך אליה, אלא אנו 'מוגרלים' אליה. קשרי הדם מאלצים אותנו להתמודד עם אותם פערים ולהכיל בצורה יוצאת דופן את אלו החושבים אחרת מאיתנו. זוהי ההתנסות הראשונה של אדם, בתקשורת אל מול השונה ממנו. שלוש הנשים שלעיל מוכיחות לנו כי משפחה יכולה להיות עוגן תומך ולא רק מושא לריבים וויכוחים. הן מעניקות לנו הצצה לחיים בריאים וטובים לצד משפחה, ומצהירות לנו כי למרות שמשפחה לא בוחרים – עליהם גם לא מוותרים.
