איש אל אחיו

הכרובים היו סימן מובהק לטיב היחסים שבין כנסת ישראל להקב"ה. הדבר בא לידי ביטוי בכיוון פניהם של הכרובים: "כיצד הם עומדים? ר' יוחנן ור' אלעזר אחד אמר פניהם איש אל אחיו וחד אמר פניהם לבית… לא קשיא כאן בזמן שעושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין עושין רצונו של מקום". כיוון פניהם של הכרובים הושפע ממצבה הרוחני של כנסת ישראל. כאשר עושים רצונו של מקום, פניהם איש אל אחיו, ואם אינם עושים רצונו – פניהם אל הבית.
המחזה העולה מהתבוננות בכרובים הוא של שני גופים המתאמצים לעוף, כנפיהם כבר פרושות בשני כיוונים מנוגדים, אך יחד עם זאת מביעים הם אהבה זה כלפי זה ומאוחדים עם הכפורת עצמה. התנאי הבסיסי שמציבה התורה הוא שתיווצר יחידה אחת שלא ניתן לפרקה. זה המתח הקיים במבנה הכפורת: מחד, שני הקצוות – 'כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה', ומאידך, הקישור האחדותי אל הכפורת – 'מן הכפורת תעשו את הכרובים על שני קצותיו'. מחד, הכרובים על סף תנועה – 'והיו הכרובים פרשי כנפים למעלה', ומאידך הם מקושרים זה אל זה ואל הכפורת.
צורת הכרובים משתלבת יפה בהסברו של אברבנאל: "והיו פניהם איש אל אחיו לרמוז שכל אשר בשם ישראל יכנה ראוי שיהיו ראשונה כנפיו ומחשבתו פרושות למעלה כלומר לעבוד את קונהו יתברך בדברים שבינו למקום. וג"כ יהיו פניהם איש אל אחיו ר"ל באהבת הרעים במה שבינו לחבירו". כלומר, צורתם של הכרובים מלמדת על הקשר האמיץ שיש בעבודת ה' בין מצוות שבין אדם למקום למצוות שבין אדם לחברו. מחד, תנועה כלפי מעלה, ומאידך תנועה של מבט אחד האל השני.

אפשר לפתח כיוון זה גם ביחס לכיוון של הכרובים עצמם. כאשר פני הכרובים אל הבית, אל האנוכיות, הרי מבטם לעבר החומריות. זו התנהלות פסולה, ולכן נחשבים שאינם עושים רצונו של מקום. אולם, כאשר פניהם איש אל אחיו, כל אחד נותן את דעתו למצוקתו של חברו כמתבקש בחברה מתוקנת. נחשבים הם כעושים רצונו של מקום. זו הסיבה שנצטווה משה לעשות שני כרובים ממקשה אחת ולא להסתפק בכרוב אחד. אדם אינו יכול להרשות לעצמו לחיות רק למען עצמו, אלא מוטלת עליו חובה להיות חלק מקהילה. מודל נוסף שניתן ללמוד מהכרובים הוא השיח הנכון שצריך להתקיים בין קבוצות או אנשים שחלוקים בדעותיהם. כאשר פניהם איש אל אחיו מתוך כבוד הדדי ושלום, אזי מחלוקותיהם תהיינה לשם שמיים. אולם, כאשר כל אחד מתייחס רק להשקפתו ומסתכל אל הבית שלו ומתעלם מהשני, אין זו מחלוקת לשם שמיים.
התקופה האחרונה מאפשרת לנו לתת פרשנות ישירה למעשה הכרובים. אנו בתקופה קשה מאוד, אבל במהלכה מתגלה כוחה של האומה. התחושה היא של "פניהם איש אל אחיו". בשעות הקשות של המלחמה, חיילי צה"ל וכוחות והביטחון היו פורשי כנפיים באומץ ליבם ופניהם היו איש אל אחיו. החיילים הגיבורים נלחמו כתף אל כתף, למרות שבמקרים רבים דעותיהם של הלוחמים היו שונות.
מראה הכרובים מזכיר לנו גם את המפגש המרגש, שמתקיים בכל שבוע בין החטופים לבני משפחותיהם. רגע המפגש ממחיש יותר מכל את מעשה הכרובים – מראה הפנים של איש אל אחיו. לרגע הזה שותפה כל החברה הישראלית, שמחבקת ומתרגשת יחד עם בני המשפחות. גדלותה של התקופה היא שלמרות המחלוקת שקיימת בין חלקיה השונים של החברה הישראלית, אנו זוכים שפני האומה איש אל אחיו.