בין בית המדרש לשדה הקרב: בעידן של התמחויות וקריירות ממוקדות, סיפורו של הרב אליעזר שנוולד, העומד בראש ישיבה מחד, ומשרת כאל"מ במטכ"ל מאידך, מייצג חיבור מרתק בין העולמות של ספרא וסייפא: בכובעו האחד, הוא שוקד על לימודיו בבית המדרש ומעביר שיעורים לרבים, ובכובעו האחר, הוא נושא באחריות לביטחון המדינה ומקבל החלטות דרמטיות. בריאיון אישי מספר הרב על ההשפעה של הישיבות על עיצוב תפיסתו הרוחנית, על ההנצחה של אחיו מאיר הי"ד שנהרג, ועל השיקום שעבר בנו מרדכי נ"י לאחר פציעה קשה בעזה
הרב אליעזר חיים שנוולד הוא בן 64, נשוי לרבנית ד"ר מלכה שנוולד. לזוג שמונה ילדים ושמונה נכדים כ"י, והם גרים במודיעין. הרב אליעזר שנוולד משמש ראש ישיבת ההסדר מאיר הראל במודיעין, ומשרת במילואים בתפקיד מטכ"לי בדרגת אלוף משנה. הוא עומד בראש המרכז התורני נחלת ש"י ומכון הראל. כמו כן, הרב כותב טור קבוע ב'שבתון' זה עשור. אשתו הרבנית ד"ר מלכה שנוולד היא ראש החוג לתנ"ך במכללת תלפיות, וראש מדרשת מודיעין לבנות.
אחיך מאיר שנוולד הי"ד
אחי הק', סמ"ר מאיר שנוולד הי"ד, היה לוחם בגבעתי ונפל בט' בניסן תשנ"ה בשערי כפר דרום. מאיר הי"ד היה בן הזקונים במשפחה ונולד כשהייתי בן 14, וכבר למדתי בישיבה תיכונית בירושלים והייתי בפנימייה. היינו מתראים כל תקופת ילדותו רק בשבתות חופשיות ובחופשות. מאיר הי"ד היה האח המוכשר, למרות שהיה הקטן במשפחה. כישרונו ניכר כבר בגיל צעיר מאוד, והלך והתרחב והתפתח ככל שגדל והתבגר. כישרון שאפשר לו להכיל מורכבויות ולשאוף לשלמות במספר תחומים.
הוא גדל ונהיה בן ישיבת הסדר עילוי, וגם לוחם מצטיין בגבעתי שיועד לצאת לקצונה. היה 'למדן' רציונלי והקדיש זמן רב ותשומת לב להבין סוגיות ומושגים, וכתב על כך מאמרים עמוקים ששיבץ בהם מקורות רבים. עם כל זה, הוא כתב לעצמו שירים מלאי עומק ורגש, והיה כנר בחסד עליון. למרות שהקדיש זמן רב ללימוד ולכתיבה, הוא לא היה מסוגר בתוך עצמו הוא היה איש רעים להתרועע, בעל חיוך תמידי וטוב לב מיוחד, ואהב לטייל במרחבי הארץ. הוא היה חבר טוב, וחבריו הקרובים שומרים איתנו קשר עד היום, למרות שעברו כבר 30 שנה מאז נפילתו. כאבו לו מאד הפערים בין דתיים לחילוניים, ולכן היה שותף בפעולות ובמפגשי גישור בין דתיים לחילוניים. לאחר נפילתו, הוציאה המשפחה את השירים שלו שמצאנו בספר "נופי גן עדן". הישיבה והמשפחה הוציאו לאור את המאמרים התורניים שכתב, ולזכרו הקימה המשפחה את מפעל "הכליזמר" הצעיר, שפעל כעשור במקביל לחג הכליזמרים בצפת והופסק בעקבות ההתנתקות.
במלאת עשור לנפילתו הקמנו את ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' במודיעין, שנושאת את שמו ואת שמו של תלמידי היקר סגן הראל שרם הי"ד. שמו המתנוסס בשם הישיבה מחבר אותי לזיכרונו ביומיום, כשאני לומד ומלמד בישיבה. אני משתדל להאיר מדמותו לתלמידים – שייקחו איתם את רוחו המיוחדת, שישאפו לשלמות במגוון תחומים וישכילו לשלב בין התחומים: בין הקודש והחול, בין התורה וחיי המעשה, בין לימוד התורה לשירות הצבאי, בין ההתפתחות האישית לעשייה למען הכלל.
ישיבת 'מרכז הרב' – אז והיום
ישיבת מרכז הרב היא בית גידולי הרוחני. בה נפגשתי לראשונה, כשהייתי בכיתה י"א, עם תורתה של ארץ ישראל במלוא עוצמתה ונקשרתי בה ברגשי אהבה. הלימוד בה חיבר אותי ללימוד הגמרא בעיון ובבקיאות ולתורת החיים של מרן הרב קוק זצ"ל. שם פגשתי ענקי רוח שלא פגשתי מעודי: את מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל; את ראש הישיבה ענק התורה, הרב אברהם שפירא זצ"ל, את שיעוריו המאתגרים בעיון, ואת אישיותו החביבה והחכמה שהיוותה מקור השראה; והכרתי את הרב מרדכי אליהו זצ"ל; את הרב ישראלי זצ"ל, וגם את השיעורים המיוחדים שהעביר הרב גורן זצ"ל; את הרב דרוקמן זצ"ל, שהעביר שיעור שבועי מסודר ביסודות התורה ותפיסת העולם של הרב קוק זצ"ל. זאת הייתה התקופה היפה בחיי של עיצוב תפיסתי ואמוני, של גילוי עולמות חדשים של תורה שלא הכרתי. של חיבור לחבורה נפלאה, מהפכנית ופורצת דרך, שצמאה ללימוד ולאמת. בכל פעם שאני מזדמן וחוזר לישיבה, הגעגועים מתעוררים.
ישיבת הגולן
לאחר שנים של לימוד פורה בישיבת מרכז הרב, הגיע הזמן להתגייס לצבא. לאחר חיפוש אחר המסגרת המתאימה, נפלה ההחלטה להתגייס במסגרת ההסדר לחיל השריון. יד ההשגחה כיוונה אותי לישיבת הגולן שבחיספין. מלכתחילה הכוונה הייתה שזו תהיה תקופה קצובה ואחרי תום המסלול אחזור לישיבת מרכז הרב. בישיבת הגולן זכיתי בס"ד למאור פנים של ראש הישיבה הרב שוגרמן שליט"א, שקיבל אותי לישיבה וממנו למדתי רבות. לאחר סיום השרות הצבאי הארוך, וחתונתי, שבתי לישיבה כאברך, לכולל בראשותו של מו"ר הרב ויצמן שליט"א, שפתח בפני עולם למדני ייחודי, מעמיק וחובק עולמות של תורת א"י, של הדיוק ברש"י, ואת דרכי הלימוד של הירושלמי, המדרש, ופנימיות התורה, ואת תורת הכתיבה התורנית, כל זה במקביל ללימודי הרבנות ההלכתיים. זו הייתה תקופת פריחה שנייה, שהשפיעה עליי להישאר בגולן ועל דרכי בעתיד.
ספרא וסייפא
השילוב בין רב בישיבה למפקד קרבי בכיר, הוליד עיסוק נרחב בסוגיות של הלכות צבא, סוגיות הלכתיות הקשורות לפיקוד מבצעי של מפקדים בכירים בשבת וביו"ט, הפעלת אמל"ח ומכשור טכנולוגי צבאי, סוגיות של זיהוי ופינוי חללים והתרת עגונות, תפילה בשעת אימונים ובמלחמה, וגם בהיבטים נוספים של העולם הביטחוני לאור מקורות היהדות, כגון מנהיגות צבאית לאור המקורות, מרכזיותה של הרוח בהשגת הכרעה וניצחון, המידות במדים – התמודדות עם אתגרים מנטליים בלחימה ובשגרה המבצעית לאור המקורות.
כמדומני שזכיתי בס"ד להיות הרב הראשון מאז דוד המלך שנתמנה למג"ד קרבי ואח"כ לסמח"ט (כולל בלחימה מבצעית במבצע חומת מגן בשכם), ובקורס מח"טים. ואח"כ כקצין אג"ם בפיקוד הצפון במלחמה (לבנון השנייה), ובהמשך בעולם ההכשרה המבצעית ברמה המטכ"לית, כולל בימים אלה. במסגרת תפקידי נדרשתי לעסוק בסוגיות שונות, הלכתיות ותפיסתיות, ברמות שלא עסקו בהן בעבר. בתחילה לברר אותם לעצמי בעת מילוי תפקידי ואח"כ עבור רבים אחרים, כל זה מתוך דיון ובירור הלכתי עם גדולי הפוסקים. בירור שנעשה בעל פה ובכתב, במאמרים וספרים. זו הייתה התשתית להוצאה לאור של 'ספר הראל – צבאיות ישראלית באספקלריה תורנית' בשנת תש"ס, ספר חדשני ופורץ דרך שזכה ב"פרס עמינוח" ליצירה תורנית לשנת תש"ס. והספר "מח"ץ מכתו ירפא", העוסק בזיהוי חללים בשדה הקרב העתידי באמצעות טכנולוגיה מתקדמת.
במהלך השנים התבקשתי גם לייעץ בסוגיות אלה לגורמים הבכירים ברבנות הצבאית, שהיו בקיאים בהלכה אבל לא בחיבור שלה למציאות המבצעית והפיקודית, ואף לעמוד בראשות ועדה כלל-חיילית שקבעה את הפקודות לטיפול בטנקים ורק"ם בשבת ובמועדים במסגרת פעילות מבצעית, פקודות שתקפות גם היום. זכיתי להיות שותף גם בעיצוב מחדש של מתכונת חיל הרבנות הצבאית, וגיבוש המתכונת המחודשת של קורס הרבנים הצבאיים בתקופת כהונתו של ידידי הרב רונסקי זצ"ל.
השילוב שבין העיסוק התורני והמבצעי הוליד לפעמים ראייה מקורית, מחוץ לקופסה, גם בתחום המבצעי. במספר מקרים היא גם יושמה ואומצה כעמדה מקצועית רשמית. כגון בהופעה לפני הוועדה שעסקה בפינוי הרפואי, שמפירות מסקנותיה התברכנו במלחמה האחרונה, בשיאים חדשים של הצלת פצועים ופינויים מהירים של פצועים משדה הקרב. או בפיתוח אמצעי לחימה עתידיים.
במהלך השנים התבקשתי לייצג את עולם הישיבות מול צה"ל בסוגיות שונות שעמדו על הפרק. החשובה ביניהן הייתה ייצוג ישיבות ההסדר בוועדת האלוף רונטל, שהוקמה לאחר מאבק לא פשוט שפרץ בעקבות ביטול חיל הנשים בצה"ל ושילוב הנשים בכל היחידות (תש"ס 2000). זו הוועדה שקבעה את פקודת 'השילוב הראוי'. פקודה שהצגנו בפני רבותינו הרב שפירא זצ"ל והרב אליהו זצ"ל. הם אלה שנתנו לה את הסכמתם (לצערנו מאז הפקודה שונתה ורמת החיכוך עלתה). במהלך השנים מאז נדרשנו לתת פתרונות אמיתיים לבעיות שנוצרו כתוצאה מכך.
מכון הראל
תלמידנו היקר בישיבת הגולן, סגן הראל שרם הי"ד, נפל בלבנון בשנת תשנ"ד. מאז נפילתו התלבטו בני משפחתו, חבריו ורבותיו, כיצד יש להנציח את זכרו בפעילות שתשקף את אישיותו ושאיפותיו. במהלך שנת תשע"ו הייתי בקורס מג"דים, ובמהלכו הייתה לנו שיחה עם שר הביטחון, שלראשונה הודה שקיימת בעיה הולכת ומתעצמת של מוטיבציה לשירות בצה"ל, בסדיר ובמילואים. הנתונים היו מדאיגים וחייבו מענה מתאים, התרשמתי שאין למערכת מענה הולם, סוג של השלמה עם התמורות התרבותיות שמעצימה את הפרטיות על פני הערכיות הלאומית.
לאחר הקורס, ותקופה של חזרה להוראה בישיבה קיימנו דיון עם המשפחה והרבנים בישיבה. סברנו שאם הראל הי"ד היה איתנו, ללא ספק היה מרגיש חובה להתגייס למשימה הלאומית הזו. החלטנו להקים את 'מכון הראל' להגברת המוטיבציה לשירות ערכי ומשמעותי בצה"ל. המכון הוקם בשנת תשנ"ז ליד הישיבה, תחת נחלת ש"י, ופעל בשיתוף עם משרד החינוך ומשרד הביטחון. סברנו שהבעיה היא ערכית, ולכן ההתמודדות צריכה בניהול שיח ערכי עם בני הנוער, דתיים ושאינם דתיים, חיילים ומפקדים. במכון אנו משיבים את השיח על 'רוח הלחימה' כגורם מכריע בקרב, וכערך שיש לחנך עליו את החיילים והמפקדים. "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ד' צְבָאוֹת" (זכריה ד, ו).
ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין
ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' במודיעין. נושאת את שם של אחי היקר, סמ"ר מאיר שנוולד הי"ד, ושל תלמידי היקר, סגן הראל שרם הי"ד. הישיבה הוקמה בשנת תשס"ה, ופתחה את שעריה בחודש אלול שאחרי ההתנתקות. היא הישיבה של עיר החשמונאים. כישיבת הסדר שמשלבת ספרא וסייפא, אנו רואים את עצמנו כממשיכי דרכם של הכהנים החשמונאים, שבעת הצורך יצאו להילחם עם אויבי עמנו והצילו את עם ישראל. אנו שליחי ציבור של העיר כולה, כדברי הגמרא: "צורבא מרבנן דאיכא במתא – כל מילי דמתא עליה רמיא" (מועד קטן ו א). לימוד התורה בישיבה ביום ובלילה מחזיק את אש התורה המזכה את כל תושבי העיר.
כאשר נציגי הציבור הדתי בעיר, שהיה ציבור קטן כמות, שמעו על הכוונה להקים ישיבת הסדר ייחודית באזור ירושלים פנו אלינו וביקשו שהישיבה תקום במודיעין. אנו חששנו מאוד, משום שבאותם ימים העיר מודיעין הונהגה ע"י מפלגות שרצו שהיא תהיה "עיר העתיד – עיר חופשית", שפעלו בכל כוחם להצר צעדיה של אוכלוסייה דתית. התייעצנו עם הרב שפירא זצ"ל, שסבר שדווקא משום כך צריך להקימה במודיעין ונתן לנו את ברכתו. ומשהרב ויצמן שליט"א נתן את גם הוא את ברכתו – יצאנו לדרך.
כיום הישיבה שותפה עם כל הקהילות בתהליכי עיצוב עיר החשמונאים המתחדשת. במודיעין חל מהפך. בתוך פחות מ-20 שנים היא הפכה לעיר מועדפת מבחינת הציבור הדתי, הוקמו בה יותר מ-100 קהילות כ"י וכ-50 בתי כנסת. קיים שיעור גבוה של ציבור דתי שחי בהרמוניה עם כל המגוון של תושבי העיר מכל המגזרים.
במהלך המלחמה גויסו ללחימה כל רבני הישיבה ותלמידיה הבוגרים. הם נלחמו ועשו חיל ב"ה, נותרו רק תלמידי שיעור א' וב' שהמשיכו להחזיק את אש התורה יומם ולילה.
בני מרדכי נ"י
כל בני המשפחה גויסו למלחמה. לאחר כחודש בני מרדכי נ"י, מפקד בשריון, נפצע באופן קשה בלחימה בעזה (גם הוא בוגר הישיבה). ב"ה זכינו לראות הרבה ניסים באופן שנפצע ובתהליך הריפוי והשיקום, ואני מודה לקב"ה מדי יום. לפני המלחמה עסק מרדכי בהייטק, אולם במקביל עסק רבות במוזיקה, בנגינה בכינור ובכלים אחרים (הוא מנגן על הכינור המיוחד של מאיר הי"ד). הנגינה סייעה לו רבות בתהליך השיקום הפיזי ובעידוד מצב הרוח, בבחינת: "וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ד'" (מל"ב ג, טו). אומנים רבים באו לחזק את הפצועים ואת המשתקמים, וגילו את כשרונו הברוך ב"ה, וביקשו שינגן איתם, בארץ ובעולם. מוסדות חינוך וקהילות בארץ ובעולם מבקשים ממנו לבוא לספר את סיפור לחימתו ופציעתו – סיפור של אמונה ועשייה בשילוב הנגינה המיוחדת שלו.
המגזר: מריבות (בין רבנים) ללא הפסקה
ב"ה יש גוונים רבים בציבור הדתי וברבניו. גישות מגוונות. אולם, רב המשותף ביניהן על המפריד. אני רואה הרבה ברכה בגיוון, ברוח הדברים שכותב הרב קוק זצ"ל על "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" (עו"ר ח"ע עמ' של). כל עוד המחלוקות שבין הגישות הן לשם שמיים ולגופו של עניין – יש בהן גם ברכה. ב"ה זכינו בשנים האחרונות לחבר את הקצוות סביב נושאים שונים ומשותפים. אמנם עדיין יש חילוקי דעות, ולפעמים חריפים, קולניים וגם קשים, אולם אין היוצא מן הכלל מעיד על הכלל. אני משתדל בכל מאודי להיות ממשכיני השלום ולמצוא את המשותף לכולם, ולמצוא דרכים לשיתוף פעולה במידת האפשר.
האם חסמו אותך בצבא בגלל אמונתך?
אני לא חושב שחסמו אותי. אני יודע שהיו תקופות שלא האמינו שבני תורה וישיבה מתאימים להיות מפקדים בכלל, וברמות בכירות בפרט. אבל זכיתי למפקדים שידעו לראות את היתרונות וסברו שאועיל לצה"ל, והם שדחפו אותי קדימה, למקומות שלא תכננתי להגיע אליהם. מאידך, אני לא בטוח שבכל המקרים ולגבי כולם כך היה. אני מאמין שהשינוי שיובילו כעת עם מינוי המטכ"ל החדש, יבטיח שזה לא יהיה בכלל.
רב פוליטיקאי לא כ"כ הוכיח עצמו לאורך השנים. טוב שהתפספס (ראשות הבית היהודי)?
באופן עקרוני, אני לא חושב שאמורה להיות בעיה בשילוב בין להיות רב לבין להיות שליח ציבור בכנסת ובממשלה. רבנים לא שונים מאנשי אקדמיה ותקשורת שהשתלבו בפוליטיקה, ואף אחד לא רואה בכך בעיה. אדרבא, אני רואה בשילוב זה גם יתרונות. ראשית, יש בכך מימוש החזון הגדול של הציונות הדתית לשלב בין התורה לעולם המעשה. לאורך כל הדורות עד המאה וחצי האחרונות, המנהיגים בעם היהודי בקהילותיו היו בעלי עמדה תורנית גבוהה. שנית, במיוחד בזמן הזה הציבור צמא להנהגה בעלת שאר רוח וחזון יהודי, ולא רק דמויות בעלות כושר ניהולי ויכולת תמרון פוליטי. מנהיגות בעלת חזון שניתן להתחבר אליה, וניתן לסמוך על כנותה ויושרה. המועמדים שלא הצליחו, זה לא בגלל שהשילוב לא אפשרי בכלל, אלא בגלל שהם לא היו בעלי כישרונות מתאימים לשילוב הזה.
רעיונות איך מאחים את הקרע בעם?
"גדול השלום!" (ספרי במדבר כו ו). צריך להגדיר בצורה נכונה יותר את המצב. אנו חיים בעיר מודיעין, יחד עם כלל הציבור. אין כאן שכונות נפרדות. למרות שהיה ציבור שהיה שותף במחאה, ויש אנשים בקצוות שמחפשים לריב, אבל לא היה קרע, וגם כעת אין כאן קרע. יש ויכוח בעם, ויכוח לגיטימי. אולם, אלה שחותרים לקרע אינם מחצית מהעם, זהו אחוז מסוים. יותר מ-80% מהעם חיים ביחד בשלום, למרות השונות באורח החיים. אף אחד מהם לא מבקש לכפות על השני. עובדים ביחד, חיים ביחד בשכונה וחווים ביחד חוויות דומות. כמובן, כאשר יוצאים לקרב – כולנו יוצאים ביחד באותו טנק ובאותו צוות או יחידה. ואנחנו יודעים להסתדר. תמיד צריך לשפר את ההידברות ולייצר שיח – "בקש שלום ורודפהו". אבל ישנם ש'מרוויחים' מכך שהם מנסים ללבות את הקיטוב ולייצר תמונה מגמתית שיש כאן קרע של חצי מהעם מול חצי מהעם.
לצערי, כיום חלק המערכות המשפיעות מאוישות ע"י חלקים בעם שאינם מקבלים את ההכרעה הדמוקרטית של הבוחר, ומבקשים להשליט את תפיסת עולמם. זאת בעיה קשה. אנחנו צריכים להידבר ולנסות להוביל את השינויים והשיפורים שהמדינה זקוקה להם, אולם כפי שכתבתי כבר כמה פעמים גם מעל במה זו, אני מאמין שיהיו סוגיות מפתח שכדי להכריע בהן באופן חד-משמעי נידרש למשאל עם.
