הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')
פרשת 'ויקהל' היא פרשה של עשיה קדחתנית. הפועל "ויעש" או "ויעשו" חוזר בה מספר פעמים רב ביותר בהקשר של בניית המשכן, ובעת קריאתה אנו רואים בעיני רוחנו פעילות אינטנסיבית ונלהבת שהציפה את מחנה ישראל.
דווקא לאור עשיה נמרצת זו בולטת העובדה שפתיחת הפרשה איננה בתיאורי מלאכת העשייה, אלא במצוות השביתה ממלאכה בשבת. הדבר הראשון שאמר משה לבני ישראל כשהקהיל אותם "למחרת יום הכפורים כשירד מן ההר" היה ש"הקדים להם אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן, לומר שאינה דוחה את השבת" (רש"י). משה הכריז: "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה'". היהדות היא דת של מעשים, התומכת בעבודה ובמלאכה, אך יחד עם זאת היא היתה הראשונה להביא לעולם את רעיון השבתון השבועי. רעיון זה היה במשך שנים רבות זר ומוזר בעיני העמים, ועם ישראל אף הושם ללעג ולקלס על כך שהוא מתבטל ממלאכה יממה שלמה בכל שבוע.
יום השבתון כבר התקבל באופן אוניברסלי, אולם הפיתוי הכספי והחומרי לוותר על השבתה בשבת, גורם לכך שהוא נסדק ומוחמץ במרחב הציבורי בישראל. על כך כבר התריעו כמה מהדמויות הבולטות בתחיית התרבות היהודית-ציונית בדורות האחרונים, ונזכיר כדוגמה את אחד העם וחיים נחמן ביאליק. אחד העם כתב: "אין צורך להיות ציוני או מדקדק במצוות בשביל להכיר ערך השבת… מי שמרגיש בלבו קשר אמיתי עם חיי האומה בכל הדורות, הוא לא יוכל בשום אופן לצייר לו מציאות עם ישראל בלי 'שבת מלכתא'… אפשר לאמור בלי שום הפרזה כי יותר משישראל שמרה את השבת שמרה השבת אותם". ביאליק הירבה לדבר, לכתוב ולפעול להחדרת השבת בארץ, ואציין משפט אחד מדבריו בו הוא קובע: "ארץ-ישראל בלי שבת לא תיבנה, אלא תיחרב, וכל עמלכם יהיה לתוהו. עם ישראל לא יוותר לעולם על השבת, שהיא לא רק יסוד קיומו הישראלי, אלה גם יסוד קיומו האנושי. בלי שבת אין צלם א-להים ואין צלם אנוש בעולם".
גם במאה ה-21 יש דמויות שאינן אמונות על ההלכה שהעלו על נס את ערך השבת, ואצטט כדוגמה מדברי חה"כ לשעבר שלי יחימוביץ שכתבה בספרה "אנחנו": 'לפני יותר משלושת אלפים שנה נחקק החוק הסוציאלי המתקדם בתולדות האנושות, וניתן לעם ישראל במעמד הר סיני. אבל המימוש שלו אצלנו נראה כך: מרכז מסחרי הומה אדם, מגרשי חניה מפוצצים, רעש צופרים, קונים, עגלות עמוסות, משפחות נדחקות בתור… עובדים עניים קשי יום, שנפלו קורבן לצד האטום והטיפשי של החילוניות. כיהודייה חילונית אני אומרת: כל כך מצער שכמה אלפי שנים אחרי שהעם היהודי העניק לאנושות במתנה את החוק הסוציאלי המופלא הזה, כאן, במדינה היהודית שהקמנו, החוק נרמס ברגל גסה, ומאות אלפי בני אדם נאלצים על כורחם לעבוד בשבת… הם פשוט לא יתקבלו לעבודה אם לא יתחייבו לעבודה בשבת, ויפוטרו ממנה אם יסרבו. הרי לו היינו שומעים על תופעה כזאת בכל מדינה אחרת, היינו זועקים 'אנטישמיות'… בכל הקשור לשבת – הניצחון הזה הוא ניצחון פירוס, שבו החילונים הם המפסידים"
לאחרונה נחנך הקניון הגדול במדינה (40 אלף מ"ר), מתחם 'ביג פאשן' בגלילות, דווקא בשבת, וכ-70 אלף איש הגיעו אליו באותה שבת. מתחם קניות זה יתבסס כנראה על העבודה בשבת, שכן הוא ממוקם על ציר תנועה שפקוק בימות החול, וצופים שיהיה אטרקטיבי ורווחי בעיקר בשבת. הפיתוי לעסוק בשבת במסחר, שכבר נחמיה נדרש להתמודד אתו לפני כ2,400 שנה (נחמיה יג, טו-יג), הוא בזמננו ההפרה הבוטה והבולטת ביותר של הצביון היהודי במדינת ישראל. זו הפרה שנוחה לכולם – למחללי השבת נוח לבלות בקניונים ביום החופשי, ושומרי השבת לא יוצאים מתחום שבת, ולכן הם לא רואים, לא שומעים ולא נחשפים לרמיסת השבת בפרהסיה ובריש גלי על-ידי המונים. אולי משום כך היה קל למנהיגות הרבנית בזמנו לדחות יוזמות שביקשו לאפשר פעולות תרבות מוגבלות בשבת כנגד הגבלה ומניעה של מסחר. ייתכן שכיום היו רבנים מוכנים לתת יד להסכמות שכאלה, אך לאחר שסכר המסחר כה נפרץ, היד המושטת כבר לא תפגוש יד אחות.
מצוות השבת היא כמדומני המצווה היחידה שמוזכרת בכל אחד מחמשת חומשי התורה, ובכל אזכור מודגש היבט אחר שלה. בפרשתנו נאמר: "וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לַ-ה'" (שמות לה, ב). אחד החידושים שיש בפרשתנו הוא שנאמר בה: "וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ", זאת בעוד שבעשרת הדברות נאמר: "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱ-לֹהֶיךָ". נראה שהדגש בפרשתנו הוא על המרכיב של "לכם" שיש בשבת – הזכות למנוחה והאפשרות לאדם העובד להשתחרר למשך יממה ממועקת הפרנסה ומצרות השגרה. מה חבל שמרכיב זה מוחמץ בזמננו.
עלינו לשאוף להיות עם חופשי בארצנו מעבודה בשבת כמתבקש במדינה יהודית, ועם זאת שהעם יהיה חופשי בארצו גם מכפיה על השבת, כמתבקש במדינה דמוקרטית. לשם כך יש צורך בליבון משותף של כלל הציבור באשר לצביונה של השבת במרחב הציבורי בישראל. במקום יוזמות חקיקה המסבות נזק יותר מתועלת, ראוי לקדם את השבת כנושאת בשורה ערכית וחברתית לכל אזרח בישראל, ולאגד כוחות כדי להגיע להסכמות רב-מגזריות, שיאזנו בין צרכי האזרחים לערכי המסורת, ועם קצת רצון תהיה לנו לכך גם יכולת.
