תרומה לשם שמים

כאשר אנו אוספים במרוכז חפצים למטרה כל שהיא, אם המבצע הצליח ניתן לומר בסופו "היה די והותר". פירוש: אספנו הרבה, אפילו יותר מכפי שציפינו. ייתכן והמקור לביטוי זה מצוי בפרשתנו – "וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם לְכָל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ וְהוֹתֵר" (שמות לו,ז). הקהילה כולה גברים ונשים נרתמה להביא תרומה כך שחומרי הגלם שהובאו הספיקו לבנייה ואף לאחר שתמה מלאכת המשכן נותרו חומרים שלא  היה צורך בהם.

בעל 'אור החיים' פירש אחרת. לדעתו קיימת סתירה בפסוק, ובלשונו: "הם שני דברים הפכיים: אם דים אינו הותר, ואם הותר אינו דים" ומסביר, שאכן הביאו בני ישראל יותר מאשר היה נדרש אולם, חס הקב"ה על הנותנים ונעשה נס ולכל החומרים נמצא שימוש. ה"שפת אמת" התייחס אף הוא לסתירה ולאחר שציטט את בעל 'אור החיים' פירש בדרך אחרת וכך הוא כותב:

"יש להבין מה זה האריכות בתורה בענין זה? ונראה כי ראו הצדיקים והחכמים כי נתפשט ההתנדבות יותר מהראוי. וחששו שלא יהיה עוד ברצון אמת לשם שמים … ולפי דרכנו פרשנו כי  בכך שמנעו עצמם אח"כ מהריבוי כדכתיב: 'ויכלא העם' תיקנו זאת היתרון שלא נתקלקל הנדבה ע"י התפשטות ". (שפת אמת שנת תרל"ה)

לדעתו,  התיאור של התורה אינו מתמקד רק במוטיבציה שהייתה לעם בעת שהביאו את התרומות, אלא גם בצורך לצוות את העם להפסיק את התרומות. השפת אמת סבור, שקיימת סכנה גם כאשר מביאים תרומות  למען  מטרות טובות וחשובות. אדם יכול לפעול למען מטרה מסוימת מתוך אידיאולוגיה ורצון לתרום אבל גם מתוך אינטרסים ושיקולים תועלתניים. וכך הוא  מפרש את הסתירה בפסוק.  המלאכה היתה דים – זו התרומה שמקורה בנדיבות לב שיש בה כנות ואמת וחפה מאינטרסים אישיים.  אולם, היה גם והותר, אלו התרומות  שבאו מתוך אינטרסים ושיקולים אישיים.  את התרומות הללו ביקש משה להפסיק להביא. ברוח זו דורש השפת אמת את המשנה בתחילת מסכת שקלים, שמכריזים  על מחצית השקל ועל הכלאים בראש חודש אדר:

" וזהו פי' המשנה משמיעין על השקלים ועל הכלאים שלא יתערבו רצונות אחרים לרצון הנדבה. וגם פי' כלאים כמו ויכלא העם כו' שהוא בחינת המניעה שיש ג"כ במצות הנדבה כנ"ל וזה שנאמר העשיר לא ירבה".

לדעתו יש להכריז באותה נשימה גם על התרומה אבל גם על  גבולותיה. לכן מחד גיסא מכריזים על השקלים ומאידך גיסא על הכלאים – "ויכלא העם" על מנת שהתרומה תהיה לשם שמים ולא יהיה מעורב בה כוונות אחרות. (כעין כלאים שהם תערובת של שני מינים).

עקרון זה ניתן ליישם גם ביחס לתרומות ונדבות למען פרויקטים של הקהילה. כאשר קהילה בונה בית הכנסת חשוב שעיקרו של בית הכנסת ייבנה מתרומות הקהילה עצמה. במידה ויהיה גביר שיתרום מהונו ובית הכנסת ייבנה מתרומתו הבלעדית עלולה להיווצר סכנה, שהוא ייקח שליטה על סדר התפילות ובפעילויות של בית הכנסת. זו עלולה להיות תרומה שיש בה מניעים אישיים. גם תרומה שגרתית צריכה להיות כנה. פעמים  רבות מתעורר בנו הצורך להעניק, לתת מעצמנו למען מטרה חשובה ונעלה. אולם נכון לברר את מניעיה של התרומה.  האם היא נובעת מרצוננו האמתי לקיים את צו הבורא או שמא אנו מעמידים את עצמנו במרכז, ושיקולים של כבוד, או יוקרה הם אלו שמניעים אותנו לתרום. ה"שפת אמת" מציע לנו שפעמים יהיה נכון להגביל את עצמנו ולומר די ולא יותר. במהלך המלחמה יצאו פרויקטים רבים של תרומות ובעיקר לזכרם של הנופלים. ציבור רחב תרם ביד נדיבה לשם שמים ללא כל כוונה אחרת מלבד הצורך והרצון  להוקיר את זכרם של הנופלים.