פרה מן התורה – מנין?

רבי יוסף קארו כתב בשולחן ערוך (תרפ"ה ז): "יש אומרים שפרשת זכור ופרשת פרה אדומה חייבים לקרותם מדאורייתא". בחיבורו בית יוסף הוא מבהיר כי אותם "יש אומרים" הם התוספות במסכת ברכות. הגר"א העיר על דברי השולחן ערוך "ונוסחא משובשת נזדמנה לו" (על השיבוש נעמוד בהמשך).

אכן רבים מהראשונים, ובעקבותיהם האחרונים, פסקו שחיוב קריאתה של פרשת פרה הוא מדברי חכמים, וכך נפסק גם במשנה ברורה. אך בכל זאת, כתבו רבים שיש להקפיד ולשמוע היטב את פרשת פרה מחשש לשיטה שחיוב קריאתה מן התורה.

כאשר כתבנו פה לפני שבועיים על פרשת זכור, הצבענו על הפסוק המפורש בתורה שממנו עולה החיוב לקרותה. לגבי פרשת פרה לא מצאנו פסוק מפורש כזה, ועל כן טרחו רבותינו למצוא לה מקור. רבי יחיאל מיכל אפשטין בספרו ערוך השולחן מציע כמקור את המילים "לְחֻקַּת עוֹלָם" המופיעות פעמיים בפרשת פרה. מטרת הכפילות הינה להטיל חיוב לקרוא את עניין פרה אדומה גם כאשר טהרתה אינה נוהגת.

הרב ברוך אפשטיין, בנו של בעל ערוך השולחן, הציע מקור אחר. הוא מתחיל בשאלה שאותה העלה מגן אברהם (שו"ע ס'): מדוע לא תיקנו חכמים לקרוא פרשה המזכירה את חטא העגל? הרי יש חיוב מפורש בתורה: "זכור את אשר הקצפת את ה' אלוקיך במדבר". המג"א ענה בעצמו "מפני שהיא גנותן של ישראל" ועל כן לא רצו להזכירה. על זה שואל רבי ברוך – כיצד יש בטעם זה כדי לבטל את חיוב התורה לזכור? ועונה הוא שמצאו חכמים דרך עקיפה לזכור את חטא העגל באמצעות קריאת פרשת פרה אדומה. את דבריו הוא סומך על המדרש המובא ברש"י: "משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמרו תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבא פרה ותכפר על העגל".

רבי ברוך אפשטיין לא מסתפק בכך ומוסיף הסבר פיקנטי לשיבוש שבו נתקל רבי יוסף קארו. בתוספות (ברכות יג: ד"ה בלשון הקודש) כתוב היה כך: "…פרשיות המחוייבין לקרות דאורייתא כמו פרשת זכור ופרה אדומה". מסביר הרב אפשטיין כי במקור היה כתוב בתוספות "…פרשת זכור פ"א". הכוונה הייתה פעם אחת, שהרי יש חיוב לקרוא את פרשת זכור פעם אחת בכל שנה לפי הגמרא (ברכות נח:), הקובעת שבשנה משתכח הדבר מן הלב. המדפיסים פתחו את ראשי התיבות בצורה שגויה למילים פרה אדומה, וכך נוצר השיבוש שהיה לפני בעל השולחן ערוך.

ומה הדין אם לא קראו את פרשת פרה בשבת? האם ניתן לתקן? על כך בשבוע הבא.

Alminhag@walla.co.il