כמו בכל תחום בעולם, גם אצלנו בעולם הרווקות יש מיתוסים על הרווקות והרווקים הדתיים, שההוא למעלה יודע שהגיע הזמן להביא אותם לחדר זעם ולנפץ כראוי. אם את או אתה אחד משלנו, סביר להניח שכבר שמעתם אותם. אז קבלו אותם במלוא גלוריותם המפוקפקת!
מיתוס 1: "אם אתה עדיין רווק, משהו בך לא בסדר"
זו אולי התפיסה הכי נפוצה – שאם מישהו או מישהי עברו את גיל 25 בלי להתחתן, כנראה שהם בעייתיים. האמת? לא נכון. יש המון סיבות לרווקות, רובן לא קשורות לאישיות אלא לנסיבות, לבשלות רגשית ולמציאת האדם הנכון. רווקות היא לא כישלון, אלא חלק מהמסע.
מיתוס 2: "את בררנית מדי"
רווקות דתיות שומעות את זה כל הזמן – "הוא דתי? הוא רוצה להתחתן? יאללה, תגידי כן!". אבל נישואים הם לא קנייה של מסטיק בזוקה בסופרמרקט. הרצון למצוא בן זוג מתאים ולא להתפשר על ערכים, תקשורת וחיבור אמיתי הוא לא בררנות, הוא אחריות.

מיתוס 3: "מי שבאמת רוצה – מוצא"
משפט מתסכל במיוחד, שמטיל את כל האשמה על הרווקים, כאילו הם לא משתדלים מספיק. המציאות הרבה יותר מורכבת. יש מי שנמצאים בתהליך של צמיחה אישית, יש מי שנתקלים בקשיים אובייקטיביים (כמו היצע נמוך), ויש גם את גורם ההשגחה הפרטית. זה לא רק עניין של "לרצות מספיק".
מיתוס 4: "רק תתפלל מספיק חזק, והזיווג יגיע"
אמונה היא מרכיב חשוב, אבל היא לא באה במקום עשייה. תפילות לא מחליפות דייטים, בירור עצמי ופיתוח אישי. ההוא למעלה עוזר למי שפועלים, ולא רק למי שמחכים לנס. אז במקום להטיף, תתחילו לשדך!
מיתוס 5: "רווקים נהנים מהחיים"
נכון, לרווקים יש חופש מסוים, אבל זה לא אומר שהחיים שלנו הם מסיבה בלתי נגמרת עם חדי קרן שמקיאים קשתות בענן. רווקות, בעיקר כשהיא מתמשכת, מלווה בבדידות, בהתמודדות עם לחץ חברתי, ובתחושה שהלב מחפש בית ולא מוצא.
אז מה כן?
במקום לנקוט שיפוטיות והתנשאות כלפי הרווקים הדתיים, אני ממליצה להחליף את המיתוסים בהבנה ובאמפתיה. לכל אחד יש את הדרך שלו, את הקצב שלו ואת הזמן המדויק שלו. במקום לחפש אשמים ופתרונות הזויים, פשוט תהיו שם עבור חברים רווקים – בהקשבה, בעידוד. נסו להכיר להם. אבל באמת, ובעיקר בלי קלישאות.