אלישע בן קימון (עיתונאי 'ידיעות אחרונות' ו-ynet, מרצה לענייני התיישבות ביטחון ותקשורת)פינוי בלי בינוי. סמטאות שנהרסו, בתים שעלו באש, וכוחות צה"ל שנכנסים ויוצאים כמו שעון. זו לא גחמה – זו השגרה החדשה של ג'נין, מרץ 2025. המחנה שהיה למעוז הטרור המשמעותי ביותר ביהודה ושומרון, כבר לא נראה כפי שהורגלנו לחשוב. הוא מפורק, שבור, ושבר כלי של עצמו. לפני כמה חודשים, אם הייתם מציעים למישהו את הרעיון הזה – ג'נין בלי מחבלים, בלי תשתית, בלי פחד – הוא היה צוחק. אבל זו המציאות. גדוד המחבלים "כתיבת ג'נין", שהיה סמל ללחימה בעורף הישראלי, חטף מכה קשה. המחבלים שפעם שלטו ברחובות המחנה, התפזרו לכפרים, מתחלפים בין דירות מסתור, חיים כניצודים. האם זו רק ההתחלה? האם מודל ג'נין יועתק למחנות אחרים?
בעשור האחרון, מחנות הפליטים הפכו לבסיסים מבוצרים. זה התחיל קצת לפני קיץ 2022, עם הופעת "גוב האריות" בשכם – התארגנות חמושה בלתי תלויה שחוללה פיגועים מול כוחות צה"ל ובצירי תנועה ביהודה ושומרון. כוחה היה לא רק בנשק, אלא גם ברשתות החברתיות – סרטוני טיקטוק שהפכו כל נער חמוש לכוכב עאלק-מהפכה. צה"ל והשב"כ הבינו את האיום באיחור, והחלו לפעול. בין אם זה חיסול ממוקד ע"י אופנוע ממולכד בשכם – פעולה שעד היום לא נלקחה עליה אחריות – ובין אם פשיטות מבצעיות יומיות.
למרות הפירוק של "גוב האריות", הרעיון כבר פרח החוצה. התארגנויות חמושות נוספות החלו לקום – ובמיוחד בג'נין, שהייתה מוכנה לכך מראש. המחנה הפך למבצר אמיתי: סמטאות צופפו למנוע כניסת כלי רכב צ"הליים, מצלמות הותקנו על מנת לעקוב אחרי פעילות לוחמי צה"ל, סככות הוצבו למנוע מעקב מהאוויר, מטענים הוטמנו, וצוותים תיעדו כל תנועה של כוחות הביטחון. כל זה קרה תוך הימנעות כמעט מוחלטת של צה"ל מלהיכנס פנימה, מחשש להסלמה מול עזה (עד כמה שנזה נשמע אבסורד היום). המחבלים זיהו את ההזדמנות – והשתלטו על כל פינה.
אבל, המלחמה שפרצה באוקטובר 2023 שינתה את הכל. בפיקוד המרכז הבינו שמדובר בהזדמנות. אלוף הפיקוד אבי בלוט הגדיר את היעד: לא רק לפגוע במחבלים, אלא לשנות את פני השטח. ומה שעבד – זה הקצב. חדירה תכופה, פעולות אינטנסיביות, תקיפות אוויריות, סיכולים ממוקדים – כל אלו הפכו לשגרה. ג'נין כבר לא הייתה חסינה. מטוסי קרב הפציצו מסגד בלב המחנה בו הסתתרו מחבלים עם אמל"ח רב, יחידות מיוחדות פעלו מדי לילה, ומכוניות עם מחבלים עלו באש מהאוויר.
עם תחילת מבצע חומת ברזל צה"ל נכנס פנימה לא כדי לבצע מעצרים בלבד, אלא כדי לפרק את המבנה כולו. הרחבת צירים, פינוי תושבים דרך נקזים, הריסת בתים – הכל כדי למחוק את הרוח של המחנה. ג'נין כבר לא "מתנהגת" כמו מחנה פליטים. היא עוד שכונה בג'נין. והמשמעות עמוקה: טשטוש מוחלט של נרטיב הפליטות, אותו נרטיב שמזין את הקמפיין הפלסטיני בעולם. בפיקוד המרכז שומרים תוכניות מדף לפעולה דומה בשאר המחנות: נור א-שמס, טול כרם, עסכר, עכבת ג'אבר ועוד.
אבל עם כל ההצלחה – יש שלושה דברים שאסור לשכוח. ראשית, הטרור לא נעלם. אלפי כלי נשק מסתובבים ביהודה ושומרון, והיכולת לבצע פיגועים – עדיין קיימת. שנית, מאות מחבלים ששוחררו במסגרת עסקת החטופים יודעים להקים תשתיות טרור, לייצר קשרים עם גורמי חוץ ולהדליק גל טרור. שלישית – הכסף. איראן, חמאס, וגורמים זרים ממשיכים להזרים כסף ליו"ש, במטרה לגייס פעילי טרור להבריח נשקים ו"לתגמל" אותם לאחר פיגועי טרור.
ג'נין אולי שקטה עכשיו – אבל הטרור עדיין רחוק מלהיעלם.
