בכל הדורות היו אנשי מופת, גם מוסלמים ונוצרים, שהצילו יהודים ממוות תוך כדי סיכון חייהם
במהלך הגזרות הקשות שמטיל פרעה על עם ישראל מקבלות שפרה ופועה פקודה בלתי חוקית בעליל – "וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתו…ֹ" (שמות א, טז), אולם המיילדות מסרבות לקיים את גזרת המלך, ואינן פוגעות בילדים. המדרש סבור, שהמיילדות היו יהודיות ומזהה אותן בשמות יוכבד ובתה מרים, וכך נאמר: "אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה והלא יוכבד ומרים שמם! ולמה נקרא שם יוכבד שפרה? שהיתה משפרת את הוולד. מרים – פועה? שהיתה נופעת יין בתינוק אחר אמה" (שמות רבא א).
שד"ל מביא פירוש אחר בשם תלמידו ר' יעקב חי פארדו. לדעתם, המיילדות היו מצריות. הוכחתו המרכזית היא שהכתוב מנמק את מעשיהן כך: "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹקִים…". לאמור, המיילדות סרבו לפקודתו של פרעה, משום שיראו את האלוקים.
יראת אלוקים הוא מושג אוניברסלי במהותו, המבטא את החובות המוסריות המוטלות על כל אדם באשר הוא אדם. יש דין ויש דיין המצויים מעבר לחוקי המלך ולסדרי החברה. יראת אלוקים היא סימן לנוכחות של מוסר אנושי ביחס לאחר ובמיוחד כלפי זרים וחלשים.
גם אברבנאל הולך בפרשנות דומה שמדובר במצריות אבל נימוקו שונה: "ולא היו עבריות, כי איך יבטח לבו בנשים העבריות, שימיתו ולדיהן אבל היו מצריות מילדות את העבריות…". לדעתו, לא הגיוני שפרעה יטיל את המשימה הזו על מיילדות עבריות שהן מאותו העם, ולכן לדעתו המיילדות היו מצריות. על אף אווירת האנטישמיות, סרבו המיילדות לציית לפקודה שהיא בלתי מוסרית, והן פעלו בנחישות להציל את ילדי ישראל. כאשר פרעה הזמין אותן לבירור הן נתנו הסבר משכנע למעשיהן. לטענתן, המציאות היא שהנשים העבריות מסיימות ללדת עוד בטרם הגיעו אליהן, ולכן הן אינן יכולות לבצע את המשימה. המיילדות מיתממות, נצמדות ללשון הציווי של פרעה, ו"מתנצלות" על כך שאינן יכולות לקיים את פקודתו של פרעה.
יראת אלוקים היא לא רק תביעה מעם ישראל אלא מכל אדם שיש בו צלם אלוקים. ראיה לכך ניתן להביא מדבריו של אברהם למלך גרר. כאשר אברהם הגיע לגרר הוא הסתיר את עובדת היותה של שרה אשתו. לאחר שהתגלה הדבר מנמק אברהם את מעשיו: "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹקים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי". אברהם העלים את זהותה של שרה כי הרגיש שאין בגרר יראת אלוקים. קיימת צפייה שיראת אלוקים תהיה גם אצל גויים, ולא תהיה רק נחלתם של ישראל, שהם ממלכת כהנים וגוי קדוש.
יראת אלוקים נתבעת מכל יצור אנושי באשר הוא, רק כך העולם יהיה טוב ומוסרי יותר. המיילדות המצריות, שראו בעבודתן שליחות להבאת חיים לעולם, סרבו לפקודה בלתי חוקית בעליל. כאשר אי החוקיות דוקרת את העין ומקוממת את הלב, אם העין אינה עיוורת והלב אינו אטום, יש לסרב לבצע את הפקודה. המיילדות הצליחו לסרב פקודה בחכמה ובתבונה תוך כדי סיכון חייהן ובכך להציל את ילדי ישראל. הן היו חסידות אומות העולם הראשונות שסיכנו חיים כדי להציל יהודים. כך בכל הדורות היו אנשי מופת שהצילו יהודים ממוות תוך כדי סיכון חייהם. אלו השתייכו לכל שכבות האוכלוסייה – מוסלמים ונוצרים, גברים ונשים, משכילים וחסרי השכלה. המשותף לכולם הוא שהייתה להם "יראת אלוקים".
(שמות תשפ"ג)