יעקב ספוקויני”מַצָּה זוֹ שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁלֹא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחֲמִיץ." כך מובא בהגדה טעם אכילת המצות. והרי משה מסר לישראל ציוויים ביחס ליציאת מצרים שבועיים לפני כן וביניהם גם אכילת המצה ואיסור החמץ, כך שציווי אכילת מצה תוכנן מראש ולא בגלל שלא הספיקו להכין לחם? כך שואל הרב דרוקמן זצ"ל בפירושו להגדה ומתרץ: "אכן, הכול תוכנן מראש- היציאה החפוזה תוכננה מראש בידי ה', כי הוא חפץ בכך שבני ישראל ייצאו ממצרים במהירות וללא יכולת להחמיץ את בצקם… כי ישנם זמנים שאין להתמהמה בהם, כיוון שכל עיכוב יכול לגרום לפספוס. במיוחד נכון הדבר בעתות גאולה, יש להיזהר שלא לפספס את השעה, שלא 'להחמיץ' אותה. דבר זה בא לידי ביטוי במצה- איננו מחכים ולו שנייה אחת, שמא נחמיץ את ההזדמנות לגאולה."
בערב פסח תש"ח היו הישגים רבים לכוחותינו בכיבוש שטחים שהיו אמורים להיות בשטח היהודי עפ"י תכנית החלוקה. ברם, היו שטחים חיוניים שטרם שוחררו והיה חשש שמא נחמיץ את השעה. כך היה לגבי העיר יפו, שעל פי מפת החלוקה הייתה מובלעת ערבית בלב השטח היהודי. מי שהיו מוטרדים מכך במיוחד היו תושבי השכונות הסמוכות, כמו כרם התימנים ונווה צדק. מצריח מסגד 'חסן- בק' הגבוה ירו צלפים ערבים לתוככי השכונות. כבר בשנות ה-30 כתב עורך 'מעריב' ד"ר עזריאל קרליבך: "אני מתבייש ש- 50,000 תושבי יפו יכולים להטיל טרור על 150,000 תושבי תל אביב". אבל הנהגת היישוב החליטה, כי כל עוד הבריטים בארץ, אין לפעול במתחם יפו, הן משום שהיא הייתה אמורה להיות ערבית והן משום שהבריטים החזיקו שם כוח צבאי משמעותי. אצ"ל, לעומת זאת, החליט לפעול. הקמב"ץ גידי פאגלין הכין תוכנית לכיבוש יפו. מאות לוחמי אצ"ל רוכזו במתחם בי"ס כי"ח ומשם בחוה"מ פסח תש"ח פרצו לעבר שכונת מנשייה. המטרה הייתה לבתר את השכונה לשניים, להגיע לחוף הים, לכתר את השכונה ולכבוש אותה.
המבצע נתקל בקשיים רבים בעיקר משום שהכוח הבריטי המצויד בטנקים ונשק כבד הפגיז את כוחות אצ"ל והצליח לעצור את ההתקפה. במקביל לבלימה הבריטית נערכו שיחות בין נציגי ההגנה ונציגי האצ"ל. יגאל ידין הציג את הישגי ההגנה במבואות המזרחיים של יפו. הושגה הבנה כי אצ"ל יכבוש את הצד הצפוני וההגנה תפעל בצדדים האחרים וכך הכוחות לא יפגעו אלה באלה.
ברם, לאחר יום הקרב השני, כשלא הצליחו אנשי אצ"ל לפרוץ ולהגיע לים, התבצרו במקום ומפקדת האצ"ל טיכסה עצה כיצד לנהוג. מפקד האצ"ל מנחם בגין הביע חשש לחיי הלוחמים. "איני חושב שעלינו לנפץ ראשינו אל הביצורים האלה, אשר מאחוריהם עומדים טנקים בריטים", אמר. בסיום ההתייעצות נתן בגין הוראת נסיגה. גידי העביר את ההוראה למפקדים בשטח אך הללו התחננו להמשיך בלחימה. "תן לנו לעשות עוד ניסיון", ביקשו. בגין עצמו כותב [ב'המרד'] על האירוע "דבר כזה עוד לא קרה באצ"ל… מי פילל, מפקד מצווה לסגת כדי לא לשלחם לסכנת מוות והם מצווים על מפקדם לשלוח אותם לסכנת מוות ולמוות… הדו שיח נסתיים, 'מרידת' החיילים ניצחה". בגין חזר בו מהוראת הנסיגה והאצ"ל ניסה שוב. הפעם פילסו נתיב בתוך הבתים עצמם כמעין מנהרה והגיעו עד הים. מנשייה הייתה מכותרת. גם מסגד חסן- בק נכבש. הבריטים הזועמים איימו בגיוס חיל אוויר ואלפי חיילים אם לא ייסוג האצ"ל. אצ"ל לא נכנע לאולטימטום. רק לאחר שהובטח לאצ"ל כי העמדות שכבש יימסרו לידי ההגנה, הסכים.
בהמשך הצליחו כוחות ההגנה לכתר את העיר. עשרות אלפי ערבים ברחו בדרך הים לעזה. שלושה ימים לפני הקמת המדינה נכנעה יפו. "מבצע חמץ" הסתיים והפעם לא הוחמצה השעה.
Yaakovspok1@gmail.com.
