סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתשאלה: האם יש חלקים מן ההגדה או מליל הסדר שניתן לדלג עליהם בשעת הדחק? כיצד ינהג מפקד העוסק בפעילות מבצעית אינטנסיבית במהלך כל הלילה, ובאפשרותו לעצור לדקות ספורות בלבד לצורך קיום מצוות החג?
תשובה: בזמן שאין בית המקדש קיים, אנו מצווים לקיים בליל הסדר שתי מצוות מן התורה: אכילת מצה, וסיפור יציאת מצרים. לפיכך, כאשר הזמן דוחק ומצומצם, אלה שתי המצוות העיקריות שאותן נדרש לקיים. אכילת מצה אורכת דקות בודדות, והיות שברוב המצבים ניתן גם בפעילות מבצעית לאכול, הרי שאין מניעה במהלך הפעילות מאכילת מצה, וגם מאכילת עלה של חסה לשם מצוות מרור.
אמנם, את סיפור יציאת מצרים איננו מקיימים בדקות בודדות, שהרי כל המרבה לספר ביציאת מצרים – הרי זה משובח. בהקשר הזה, יש להגדיר באופן מדויק מהו המינימום הנדרש למי שבנסיבות מבצעיות לא יוכל להסב לשולחן הסדר כהלכתו (הפירוט דלהלן מבוסס על ספר "נשמת אברהם" על השולחן ערוך, אורח חיים תע"ז ס"ק א', שערך את הנוסח המקוצר לצוותי רפואה שאין זמנם בידיהם במהלך ליל הסדר; ועל ספר תורת המחנה, פרק נ"ז תשובה ו').
עיקרה של ההגדה בא לידי ביטוי במשפט אחד: "עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו ה' א-להינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה. ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים, הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים". בספר "נשמת אברהם" (שם) הביא את פסקו של הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, שמי שאין עיתותיו בידו כלל – זה המשפט שעליו לומר בליל הסדר.
נוסף על כך, שנינו במשנה במסכת פסחים (דף קט"ז): "רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו. ואלו הן: פסח, מצה, ומרור. פסח – על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים, מצה – על שום שנגאלו אבותינו ממצרים, מרור – על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים". בחלק מן הגרסאות ישנו גם פסוק שמלווה את כל אחד משלושת האזכורים, וכך הובא להלכה גם ברי"ף במסכת פסחים שם, וכך כתב גם הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה, ח' ד') כאשר תיאר את ליל הסדר. עם זאת, כאשר הרמב"ם מעתיק להלכה את עיקר החיוב (הלכות חמץ ומצה, ז' ה') הוא מקצר בעניין הפסוקים, ומשמע מדבריו שניתן להסתפק בציטוט המדויק של המשנה: מצה על שם שנגאלו, ומרור על שם שמררו את חייהם בעבודה קשה. ואם כן, הלכה למעשה מי שאין זמנו בידו, יסתפק באכילת כזית מצה ובאזכור "עבדים היינו" ו"פסח ומצה ומרור".
אמנם, בדרך כלל, ניתן להוסיף לליל הסדר ממש עוד דקות ספורות, ולנהוג כך: לומר את ברכת הקידוש, שהשנה כוללת גם את ברכת מאורי האש וההבדלה ואת ברכת שהחיינו, ולשתות כוס ראשונה. לאחר מכן יאמר את שורות "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות", ויוסיף ויאמר את הפסקה הפותחת ב"עבדים היינו לפרעה במצרים", עד "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח". בהמשך לזה יאמר: "פסח מצה ומרור; פסח על שם שפסח הקב"ה על בתי אבותינו במצרים; מצה על שם שלא הספיק בצקם להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם; מרור על שם שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים".
בהמשך להגדה תמציתית זו, יאמר ברכת "אשר גאלנו" וישתה את כוס היין השנייה. לאחר מכן ייטול ידיים, יברך על אכילת מצה – ויאכל כזית בלבד; יברך על אכילת מרור ויאכל כזית ממנו; ומייד אחר כך יברך ברכת המזון וישתה כוס שלישית. לאחר ברכת המזון יאמר את אחד ממזמורי ההלל, ומייד אחריו את ברכת "יהללוך", ישתה כוס רביעית ויברך ברכה מעין שלוש. אם מפאת הנסיבות המבצעיות אין אפשרות לשתות מיץ ענבים, יש לומר את ברכת הקידוש וההבדלה לפני אכילת המצה.
אם יש קצת יותר זמן פנוי, ניתן לאכול "כרפס" לפני "מה נשתנה". כמו כן, יש להוסיף את הפסקה "בכל דור ודור חייב אדם…" ומייד לאחריה לומר "לפיכך אנחנו חייבים…" ולהוסיף את שני מזמורי ההלל הראשונים שלפני ברכת "אשר גאלנו". לאחר אכילת המצה והמרור, יש לאכול עוד כזית משניהם ל"כורך", ולהוסיף עוד כזית מצה ל"אפיקומן" לפני ברכת המזון. אם נשאר זמן, יאמר מזמורי הלל נוספים, וכך גם את "נשמת כל חי".
לסיום, חשוב לציין שפשוט וברור שדין "העוסק במצווה הפטור מן המצווה" נאמר גם על המצוות הנשגבות של ליל הסדר. לפיכך, מי שעוסק כבר שנה וחצי במצוות המלחמה ל"עזרת ישראל מיד צר" – מעיקר הדין פטור מכל מצוות הסדר, ועליו להתרכז במשימה המבצעית. אף על פי כן, בחודשי המלחמה הארוכים למדנו שוב ושוב, על המקום המכריע שיש לתודעה ההיסטורית ולמורשת ישראל בחיזוק ובהעצמת רוח הלחימה. לפיכך, גם בתנאים המבצעיים המורכבים ביותר, ובמהלך ביצוע משימות בהגנה ובהתקפה, תודעת ליל הסדר, והאמונה בצור ישראל וגואלו המחזיר שכינתו לציון הינה חלק בלתי נפרד מן ההצלחה במשימה המבצעית.
הקדוש ברוך הוא ישמור ויגן על מגיני ארץ קודשנו בכל מקום שהם, ויזכו מכוח הלילה הנשגב הזה לכתר ישועה ועטרת ניצחון, עד אשר ישובו פדויים לציון ברינה; לשנה הבאה בירושלים הבנויה.
