ד"ר נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)ימים אלה, שבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות, מטלטלים אותנו רגשית. חשוב לנו מאוד לזכור את אחינו שנרצחו בשואה ואת אלו שנפלו על תקומתה והמשך קיומה של מדינת ישראל, ובה בעת אנו כמהים גם לשמוח ולחגוג עצמאות! לחיות! להתריס כנגד המוות והחידלון.
ויקטור פראנקל, ששרד ארבעה מחנות ריכוז, זיהה בחיים גורל והזדמנות, והתנגד לסבל שאינו הכרחי או לסבל שחסרה בו משמעות: "…יש למנוע כאב כל עוד אפשר למנוע אותו. אולם, ברגע שאי אפשר לשנות גורל מכאיב, לא זו בלבד שיש להשלים עמו, אלא גם למצוא בו איזו משמעות…" (מתוך: "השאיפה למשמעות", עמ' 89). "…מאף אחד מאיתנו לא נחסך סבל בזמן זה או אחר", הוא אמר. "אבל כל אחד, בעיצומו של הסבל, מקבל הזדמנות להוכיח – להעיד על הפוטנציאל האנושי במיטבו, שהוא: להפוך טרגדיה אישית לניצחון אנושי…" (מתוך ריאיון ביוטיוב).
הענקת משמעות לחיים שלנו היום, ומימושה, לצד כאב אובדנם של היקרים לנו, יאפשרו לנו, עם הזמן, להתמודד ולשאת את זיכרונם כהישג. אך עלינו לשנות לשם כך, בעקשנות ובהתמדה, את עמדתנו כלפי החיים בצל המוות – מייאוש גדול, תהום וקריסה פנימית, לצירי החיים. "…כשאיננו יכולים לשנות מצב נתון, אנו מאותגרים לשנות את עצמנו" (שם)
נעצים את תחושת המשמעות בחיינו על ידי הסטת המבט והיציאה מן העיסוק בעצמי, אל עבר עשייה ויצירה חיצונית עבור ולזכר אחרים. נעשה זאת על ידי היכרות עם דמותם, ערכיהם והישגיהם של מי שאיננו עימנו, עם אהבת החיים שלהם, מסירותם ואנושיותם. נעשה זאת גם על ידי מתן מרחב ומקום למרכיב הרוחני שבנו, המאפשר לנו לחוש תקווה, אופטימיות, אומץ לב, אחריות ובחירה, גם במצבים קשים. נפעל למימוש החיים, להשלמת היצירה הפרטית שלנו או של מי שלא הספיק/ה. נהפוך את האובדן לשיעור ול"קו פרשת מים" אישי – המציין שינוי והתפתחות, שהתרחשו בעקבותיו ובהשפעתו.
על פי גישת הלוגותרפיה, קבלת אחריות היא עצם מהותו של הקיום האנושי: "בסופו של דבר, האדם אינו אמור לשאול מה משמעות חייו (מה החיים יזמנו לו), אלא להכיר בכך שהוא עצמו הנשאל. והוא יכול להשיב לחיים… בקבלת אחריות עליהם…" (מתוך: "האדם מחפש משמעות", עמ' 175).
נזכור ונחיה – באחריות!
לתגובות : naomieini1@gmail.com
