"אין מצב ש…"

במצבים שבהם אנו ניצבים מול מציאות חריגה, מחסום פתאומי או קושי שלא צפינו, אנו נוטים להשתמש במשפט המתחיל במילים "אין מצב ש…": "אין מצב שנחיה תחת התקפת טילים", "אין מצב שנגור במלון למשך חודשים ולא במסגרת חופשה", "אין מצב שאנשים ייחטפו מבתיהם וישהו בשבי יותר מ-100 יום", "אין מצב שאוכל לשמוח שוב". משפטים אלה מבטאים כמיהה לעולם ברור, מגונן וניתן לניבוי, עולם של ודאות, סדר ואיזון.

להלן תרגיל מומלץ ליישום שבו אני משתמשת בסדנאות שונות, ומטרתו לאתגר אמירות מעין אלה:

שלב א' – כתיבת הצהרות. כל משתתף מתבקש לכתוב 3 משפטים שמתחילים במילים: "אין מצב ש…", ולשים סימן קריאה בסוף כל משפט.

שלב ב' – הדהוד וסימן שאלה. המשתתפים מתחלקים לזוגות (אפשר גם אדם בודד מול מראה או בהקלטה עצמית). כותב ההצהרה מקריא את המשפטים שכתב, זה אחר זה בטון נחרץ. לאחר מכן, בן הזוג מקריא אותם פעמיים: הקראה ראשונה עם סימן קריאה, ושנייה – עם סימן שאלה בסוף. לאחר מכן מתחלפים.

שלב ג' – הרהור ולמידה. בני הזוג דנים בינם לבין עצמם בהבדלים בין ההקראות, ובוחנים מה חולל ההדהוד (החזרה המדויקת על הצהרת המקור) ומה חוללה החזרה עם הניסוח החדש.

שלב ד' – איסוף ותובנות. ניתן לעשות זאת בזוג או במליאה, בפורום רחב. בדרך כלל, בשלב זה המשתתפים מגיעים לידי הכרה ש"אין מצב שאין מצב". כל אירוע יכול להתרחש בתנאים מסוימים, ובידינו הבחירה כיצד להיערך או להגיב אליו. "יש מצב שנחיה תחת מתקפת טילים", "יש מצב שאנשים יחטפו מבתיהם", "יש מצב שאוכל לשמוח שוב".

ימי המלחמה ומאורעותיה מאתגרים הנחות גלויות וסמויות, שהנחנו לגבי עצמנו, לגבי המדינה והצבא, השכנים, זיקתנו לקב"ה, לתפילה ועוד. לנוכח ערעור זה, בידינו לאבד את האחיזה וליפול לייאוש ולתחושת רפיון וחוסר אונים, או להתבונן במציאות שנוצרה ולגייס מתוכנו כוחות גוף ונפש הממתינים למימושם, "תחמושת" מנטלית ופיזית שלא הכרנו עד כה בקיומה.

אם נעשה שימוש נכון ואחראי באסטרטגיה של הטלת הספק, נגלה שלצד המתח שהספק מעורר, הוא מייצר מרחב חדש של אפשרויות ובחירה, ומקדם יציאה מחוויה של רחוב ללא מוצא אל עבר צומת דרכים חדש.

"אין מצב שאחזיק מעמד כל כך הרבה זמן" – יש מצב ועוד איך!

לתגובות: naomieini1@gmail.com