פרופ' משה הלינגר, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטה בר-אילןפרשת קדושים נפתחת בציווי: "וידבר ה' אל משה לאמר: דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ה' א-לוהיכם" (ויקרא יט, א-ב). מה משמעות הציווי "קדושים תהיו"? עיון במפרשים על שני הפסוקים הראשונים בפרק יט מצביע על מספר כיוונים:
- רש"י: קדושה כפרישות מאיסורי עריות: "קדושים תהיו – הווי פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה".
- רמב"ן: קדושה כפרישות כללית, לא להיות "נבל ברשות התורה": "והעניין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין, אם כן ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות, ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה. לפיכך בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות[…]".
- רבי עובדיה ספורנו: קדושה כהליכה בדרכי הא-ל – רעיון ההידמות לא-ל: "אמר עתה שהכונה בכל אלה האזהרות היא שיהיו קדושים וזה כדי שידמו ליוצרם כפי האפשר כמו שהיתה הכונה בבריאת האדם כאמרו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו (בראשית א, כו)".
- הרש"ר הירש: קדושה כדרך חיים מוסרית: "קדושה – להיות מוכן ומזומן לכל מעשה טוב; ואין אדם מגיע למידה זו, אלא אם כן נפשו חדורה מוסריות צרופה; ונמצא, שהיפוכו של הטוב – הנטייה אל הרע – שוב אין לו מקום בנפשו".
- רבי משה חיים לוצאטו (הרמח"ל, מסילת ישרים, פרק כו): קדושה כמאמץ להידבק בה' ולהתעלות מהחומריות שלו: "ההשתדלות הוא שיהיה האדם נבדל ונעתק מן החומריות לגמרי ומתדבק תמיד בכל עת ובכל שעה ב-אלהיו[…] והנה האיש המתקדש בקדושת בוראו אפילו מעשיו הגשמיים חוזרים להיות ענייני קדושה ממש".
- קדושה דווקא בתוך החיים והטבע – המשנה ההלכתית והחסידית:
קדושה מייצגת חיים מסודרים וקבועים על פי ההלכה, ומוצאת את מילואה בקיום איסורי ביאה, מאכלות אסורים וכיוצא בהם. ולא לחינם כלל הרמב"ם איסורים אלה בספר הקדושה. הקדושה נוצרת על ידי האדם, על ידי בשר ודם." (הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, "איש ההלכה – גלוי ונסתר, ירושלים: ההסתדרות הציונית העולמית, תשנ"ב, עמ' 47-46).
"אבל חיות כל איש ישראל היא חלק אלקי ממעל. וממילא בכוחינו להתקדש גם בעוה"ז. כי ה' יתברך מחיה הכל אף כי הוא קדוש ונבדל מכל. וזה שאמר כי קדוש אני ה' ועל ידי זה יכולין להבין כי בכח האדם להתקדש בכל מעשיו אף שהם תוך הטבע" (שפת אמת, ויקרא פרשת קדושים שנת תרל"א).
"הקודש והחול יחד משפיעים הם על רוח האדם, והוא מתעשר על ידי קליטתו מהם מכל אחד את הראוי, מהקודש את אור החיים והפנימיות המהותית, מהחול את הכלי, התפיסה החיצונית" (הראי"ה קוק, אורות הקודש, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשנ"ב, א, נא).
בניגוד מוחלט לגישה החרדית הדומיננטית בימינו, הקדושה ביהדות, הן ההלכתית-למדנית והן החסידית, אינה בהסתגרות של המונים בבתי המדרש בלימוד תורה כדי להתעלות רוחנית, תוך הזנחת צורכי הכלל, כמו שעשתה כת מדבר יהודה בשלהי הבית השני או הנזירים הנוצרים בימי הביניים. להיפך, הקדושה היא בתוך החיים, בתוך החברה, בעשייה מוסרית וחברתית ראויה ומחויבת לכלל ישראל, תוך קידוש ה'.
