עו"ד פרופ' אבי וינרוטבחז"ל הובאו הסברים רבים לשאלה על שום מה מתו שני בני אהרון, נדב ואביהוא, והמדרש (ויקרא רבה כ', ו') פותח בהבאת דעתו של רבי אליעזר: "שהורו הלכה בפני רבם". על הסבר זה מקשה רבי לוי יצחק מברדיטשב: כיצד ניתן לומר כי סיבת מותם הייתה שהורו הלכה בפני רבם, שעה שבפסוק נאמר (ויקרא ט"ז, א') "בקרבתם לפני ה' וימותו"? ובכלל מקשה רבי לוי יצחק: "מפני מה המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה, אף על פי שהורה כדת"?
רבי לוי יצחק מבאר כי הקב"ה ברא "מחיצות, מחיצות", כלומר רבדים שונים של יכולת הכלה והשגה רוחנית. לכל נברא יש יכולת מוגבלת להכיל את הקב"ה, והוא לא יכול להיכנס לפנים מן המדור הרוחני שאליו הוא שייך. "אפילו מלאך שנכנס לפנים ממחיצתו, נשרף". הרב נחוץ כדי להביא את דבר ה' אל היחיד, כדי שיוכל להכיל אותו ולעכל אותו לפי יכולתו. לימוד תורה בלא דרך של רב ותלמיד, הוא דילוג על "מסורת הלימוד", שעלול לשבש את יכולת ההשגה וההבנה הנכונה.
בספרו "ליקוטי מאמרים" עמוד קנ"ב, מבאר ר' צדוק הכהן מלובלין כי האור האלוקי הוא אין-סופי. זו הוויה שלא ניתן כלל להכילה בכלים אנושיים. כלי שמנסה להכיל מעבר ליכולתו – פוקע ונשבר. לכן: "מי שאין שכלו גדול, ועל אף זאת הוא מעמיק בהשגות יותר מכפי כוח כלי שכלו לקבל, הרי שמוחו מתקלקל ונפגע". יתרה מכך, מי שסבור כי יכולת ההפשטה וההכלה שלו כה גבוהה עד שאינו זקוק למסורת ולרב שילמדו – לוקה בחטא היוהרה. חטא היוהרה גורם לאובדן האדם, כפי שמצינו במסכת סוטה (דף ה' עמ' א') כי חז"ל דרשו את הפסוק באיוב (כ"ד, כ"ד) "רומו מעט – ואיננו", כי "כל אדם שיש בו גאווה – לבסוף מתמעט, שנאמר: 'רומו – מעט'. אם הוא מתרומם, סופו שיהא "מעט"; שמא תאמר: ישנו בעולם? תלמוד לומר "ואיננו" – כלומר, סוף הגאווה לגרום לאובדנו המוחלט של האדם.
בהתאם לכך, מבאר רבי לוי יצחק כי נדב ואביהוא ניסו להתקרב אל ה' מעבר לדרגת ההכלה שלהם. הם "הורו הלכה בפני רבם" במובן זה שהם לא שאלו את משה רבם והחליטו על דעת עצמם להתקרב אל ה', בלי אמצעי ביניים, כך שיקבלו תורה ישירות מה'. זה פשר המונח "בקרבתם לפני ה' וימותו". סיבת המיתה הייתה ההתקרבות אל ה' בלי אמצעי של קבלת התורה בדרך של "רב ותלמיד".
"והוא הדין בכל ישראל ובכל דור ודור, הקב"ה צמצם שכינתו לגדול הדור, וממנו לתלמידיו, ומהם לכל ישראל. המורה הלכה בפני רבו ורוצה לעלות ממדרגתו ומצמצום שלו, כדי ללמוד בכוחות עצמו ולהתקרב בעצמו לקב"ה, בלא לקבל את השפע הרוחני באמצעות רבו, יתבטל שורש קיומו חלילה".
רבי לוי יצחק מסנגר אפוא על נדב ואביהוא, ומלמד כי הם שאפו לקרבת אלוקים בלי אמצעי, כפי הנובע מצלם האלוקים של האדם. טבעי כי אדם ישאף לעצמאות ולקשר בלתי אמצעי. אבל, דרך קבלת התורה מחייבת מסורת של רב ותלמיד, שכן ההפשטה האלוקית היא אין-סופית, וכדי שאדם יוכל להכיל מסרים רוחניים נעלים – נחוץ רב.
