קובי פרידחי (פסיכולוג בהתמחות תעסוקתית, דוקטורנט באוניברסיטת אריאל)
"וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו". רש"י על הפסוק מביא את המשל של רבי אלעזר בן עזריה: "משל לחולה שנכנס אצלו רופא, אמר לו, אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב, בא אחר ואמר לו, אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני, זה זרזו יותר מהראשון, לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן".
הציווי של אהרון שלא לבוא בכל עת אל הקודש מוצמד לתזכורת על מות בניו ובכך ניתן דגש על מה שעלול לקרות למי שלא מקפיד על כך וחוטא. פסיכולוג וחוקר בשם אלברט בנדורה פרסם ב-1973 את תיאוריית הלמידה החברתית ושם הוא הגה את המושג "למידה באמצעות צפייה".
הדרך הבסיסית בה האדם לומד היא דרך התנסות בחוויות שונות- חלקן גוררות תחושה נעימה פיזית או תגמול מהסביבה וחלקן תחושה שאינה נעימה או תגובה חברתית שלילית. ככל שהאדם מתנסה יותר כך הוא לומד יותר. בנדורה מוסיף כי אנו נוטים לקצר את הדרך ולומדים גם באמצעות צפייה באחרים (אמיתיים או דרך סיפור או סרט), דרכם אנחנו קולטים חוויות נוספות שעוזרות לנו להחליט במה להתנסות וממה להימנע.
מכאן עולה השאלה מיהן הדמויות אליהן אנחנו נושאים את עינינו ומהן בוחרים ללמוד ולהתחקות? הם מצאו שלושה מודלים מרכזיים לחיקוי- 1. אנשים שדומים לנו אך ממעמד גבוה מאיתנו (כמובן ההורים, אבל גם ידוענים שנותנים לנו תחושת קרבה מסוימת) 2. אנשים קרובים מקבוצת השווים לנו 3. כאשר אנחנו צופים בהתנהגות הנעשית ע"י אנשים רבים במיוחד.
ארגונים פועלים באופן דומה, אין להם אפשרות כלכלית להתנסות בכל האופציות האפשריות ולכן הדרך הבטוחה יותר היא לבצע אמת מידה (או- "בנצ'מרק") והם משווים את עצמם לארגונים המהווים סמל ודוגמא או ארגונים דומים ומתחרים, או לחלופין מתנסים בשיטות שפועלות אצל ארגונים רבים. כאשר מדינות התמודדו עם משבר הקורונה ניתן היה לראות את הרצון ללמוד- או ממדינות שהשיגו הצלחה או ממדינות שהמאפיינים הכלכליים, חברתיים ודמוגרפיים שלהן דומים וכן להתנסות בדרכי הפעולה שנוסו במרבית המדינות.
הקב"ה מזכיר לאהרון את חטא בניו כדי שלא יבוא בכל עת אל הקודש ואנחנו יכולים לשמוע את דבר ה' באמצעות לימוד התורה כמו גם למידה מההיסטוריה הקרובה והרחוקה של עם ישראל. ההיסטוריה, יחד עם סיפורי התורה ודברי הנביאים כמו גם אגדות חז"ל השונות, הם אמת המידה, הבנצ'מרק שלנו המאפשר ללמוד מטעויות העבר ולחסוך מאיתנו התנסות בכישלונות וחטאים בהווה.
(אחרי-קדושים תשפ"ג)
