הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)בסיפור מגילת רות מתוארות שש דמויות, שלוש מהן מרכזיות: נעמי, רות ובועז, ושלוש האחרות הן דמויות משנה: ערפה, הנער הניצב על הקוצרים, והגואל. דרך כלל, בסיפורי עלילה ישנן דמויות חיוביות וישנן דמויות שליליות. במגילת רות אין זכר לדמויות שליליות. להיפך, הדמויות המשניות המופיעות במגילה מתנהגות לפי הנוהל המקובל בחברה. ערפה- גומלת חסד עם בעלה ועם חמותה ומוכנה לעזוב את נעמי רק לאחר הפצרותיה שתעזוב. דמותו של הגואל האלמוני חיובית. הוא מוכן לעשות מה שצריך, לגאול את השדה, הוא רק מסרב להשחית את נחלתו ולשאת אשה שיתכן ויהיה אסור לה לבוא בקהל ה'. הנער הניצב על הקוצרים מתייחס אל רות בזלזול מסוים, אבל אין זה חורג ממנהג המקום לנהוג כך בזרים, ובמיוחד במואבים שהתורה הרחיקה אותם מעם ישראל.
הדמויות המרכזיות – רות, בועז ונעמי – עושות את מעשיהן במסירות ובדבקות מעבר למצופה מהן. רות מלווה את נעמי במסירות אין קץ ואפילו במחיר של סיכון עתידה. בועז גואל את רות למרות הסבך ההלכתי. גם דמותה של נעמי ייחודית. יודעת לסבול בשקט, מצדיקה על עצמה את הדין, ומרגע שרות החליטה להתלוות אליה, כל דאגותיה מופנות לשיקומה של רות כלתה.
מבחינה ספרותית, מקובל שפעמים רבות קיומן של דמויות משניות נועד להדגיש את ייחודן של הדמויות המרכזיות. לפי גישה זו, המגילה מתארת את דמותה של ערפה, על מנת להדגיש את עוצמת החסד שרות מפגינה כלפי נעמי. המגילה מתארת את מעשיו של אותו 'פלוני אלמוני' שחשש לשחת את נחלתו, על מנת להדגיש את תכונותיו הייחודיות של בועז. גישה זו מתאימה לפרשנות ששמו של הגואל היה 'טוב': 'לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל…".(רות ג', יג אבן עזרא שם). שמה של אותה דמות אנונימית היה 'טוב', כעדות לכך, שהיה טוב – ולא יותר מכך.
העולה מן הדברים הוא שערפה והגואל נוהגים כשורה. אין פגם במעשיהם, אבל הם פעלו במידה הבינונית ללא כל חתירה למצוינות. לעומתם, רות ובועז השתדלו לנהוג במידת החסידות וכך נהגו מעבר למצופה מהם.
את הדברים ניתן לראות גם ביחס המורכב של חז"ל לערפה. מצד אחד חז"ל גינו את פרידתה של ערפה מנעמי, וראיה לכך – שייחסו את גלית הפלישתי לאחד מצאצאיה. מצד שני, חז"ל העריכו את מעשיה ואת הליכתה עם נעמי. לדעת רבי ברכיה, בזכות ארבעים הפסיעות שליוותה ערפה את נעמי 'ניתלה לבנה ארבעים יום', דהיינו שלא הרגו את גלית מיד (רות רבא ב,כ). אכן, בסופו של דבר, בעימות הפיזי שהתרחש נפל גלית ממשפחת ערפה בפני דוד ממשפחת רות. המדרש סבור שרגע הפרידה היה הרגע שהכריע את המערכה כמה דורות לאחר מכן: "'ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה' – אמר רבי יצחק, אמר הקדוש ברוך הוא: יבואו בני הנשוקה ויפלו ביד בני הדבוקה" (סוטה מב ע"ב).
התשתית להצלחה היא חתירה למצוינות, לדבוק במטרה עד הסוף. המסר הבוקע ממגילת רות הוא שלהיות טוב זה לא מספיק, צריך לשאוף למצוינות.
אנו נמצאים כבר תקופה ארוכה במלחמה קשה ומתישה שיש בה גם מתחים פנימיים וגם מתחים מבחוץ. אנשי מילואים רבים נאלצו לעזוב את ביתם וללכת לבצע משימות ארוכות טווח במסירות נפש כאשר נשותיהם מטפלות בילדים ומנסות להמשיך שגרה קשוחה. רופאים ורופאות, אחים ואחיות, עובדים סוציאליים ופסיכולוגיים מטפלים בפגועי גוף ונפש מסביב לשעון. רבים תורמים בשעות הללו ויש רבים שלא רק תורמים אלא מתמסרים במסירות נפש גדולה. זו תורה של חסד, זו מגילת רות – כולנו מפרגנים לכם ומודים לכם על הנתינה ללא גבולות בעת הזו.
