צבי ארנברג (עו"ד, מחבר הספר "על מנהג שבת וחג", Alminhag@walla.co.il)בפרשת השבוע מופיעה ברכת הכוהנים (במדבר ו, כב-כו). שתי מילים מתוך פסוקים אלו מהוות מקור למספר מנהגים בברכת הכוהנים במהלך התפילה: "כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם".
ההכרזה "כוהנים": לפני הברכה נגזרת מהנחית התורה: "אמור להם". מאחר ונאמר ׳להם׳ בלשון רבים, אזי מכריזים רק אם עולים שני כוהנים. באחרונים מופיעים שני מנהגים באשר לאופן ההכרזה. המחבר בשולחן ערוך כתב שעם הגעת הש"ץ למקום ברכת הכוהנים, מכריז שליח הציבור ״כוהנים״, ואז מתחילים הכוהנים בברכה. הרמ"א (או"ח קכ"ח י') בשם הטור ומהר"ם מרוטנבורג מביא מנהג אחר (ומצדד בו המשנ"ב), לפיו הש״ץ מתחיל את נוסח הברכה הנאמרת כאשר אין כוהנים עולים לדוכן ("אלוקינו ואלקי אבותינו, ברכנו בברכה המשולשת.."), וכאשר מגיע הוא למילה ׳כוהנים׳ מגביה את קולו והכוהנים מתחילים בברכה.
באשר לשאלה מי הוא המכריז, קיימת מחלוקת בראשונים. לדעת רש"י, שליח הציבור הוא המכריז ׳כוהנים׳, ובעקבותיו פסקו כך הרמב"ם והשולחן ערוך (אורח חיים, קכ"ח י). נכדו של רש"י, רבינו תם, חלק עליו וקבע כי אחד אחר מן הציבור (למשל הגבאי) יכריז, משום שלגבי הש״ץ הדבר מהווה הפסק בתפילה, וכך מובא להלכה בשם הגר"א. ייתכן שהמחלוקות תלויות זו בזו, שכן אם הכרזת הש"ץ היא חלק מהנוסח של אלוקינו ואלוקי אבותינו, הרי אין כאן הפסק.
המילים ״אמור להם״ הן גם המקור לכך שהש"ץ מקריא לכוהנים את כל מילות הברכה. רש״ר הירש בספרו 'חורב' רואה בהכרזה ובהקראה סימן לכך שהכוהנים הינם כלי להעברת הברכה מהקב״ה אל העם. בעל ה'כלי יקר' מוסיף כי הש״ץ מקריא לכוהנים את המילים כדי למלא אותם בברכת ה׳. הכוהנים שהתברכו הם ״כלי מחזיק ברכה״, ומכוח ברכה זו יברכו את ישראל. טעם טכני יותר להקראה מילה במילה הוא למניעת טעויות ובלבול אצל הכוהנים, שעיניהם מכוסות ומושפלות למטה.
יש שליחי ציבור המקריאים בשקט, אך נראה שאין לנהוג כך. בשו"ת ציץ אליעזר ניסה הרב ולדינברג למצוא יישוב למנהג זה מדברי הזוהר בפרשתנו: "מה בין דיבור לאמירה, אמירה הוא דלא בעי לארמא קלא (להרים את הקול), דיבור בעל לארמא קלא". גם הסברו של הכלי יקר לעיל יכול לתמוך בהקראת הברכה בלחש כדי שתגיע רק אל הכוהנים. אולם, מדברי הגמרא (סוטה לח.) עולה בפירוש להפך "אמור להם – כאדם שאומר לחברו". והמאירי שם אף פסק כך מפורשות: "ש"ץ אומר יברכך בקול רם והם עונים יברכך בנעימה גדולה". וכך פסק הרב ולדינברג: "יש למקריא להקריא בקול נשמע ולא בלחש…".
Alminhag@walla.com
