הוצאת ספר תורה

בפרשת השבוע מופיעים הפסוקים "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן.. וּבְנֻחֹה יֹאמַר.." (במדבר י, לה-לו), אותם אומר הקהל בזמן הוצאת ספר התורה מההיכל והכנסתו אליו. פתיחת ההיכל והוצאת ספר התורה הן טקס בעל חשיבות, ובחלק מהמקומות נמכר כיבוד זה בממון רב. בעל אור-זרוע הצדיק מנהג זה: "ודרכם לקנות מן הקהל שירשוהו להוציא ס"ת מארון הקודש.. ומנהג כשר הוא וכבוד התורה הוא". החיד"א ציין כי ראוי לכבד בפתיחה גבר שאשתו הרה ללדת, כסגולה ללידה מוצלחת (מורה-באצבע ג' צ).

הוצאת ספר תורה מלווה באמירת פסוקים המשתנים בין העדות ועמוסה במנהגים. נעסוק כאן רק בכמה מהם השזורים זה בזה. לאחר שלקח שליח הציבור את ספר התורה, הוא מסתובב אל הקהל ומזמין אותו לשבח את הקב"ה. למנהג האשכנזים אומר הש"ץ את הפסוק מתהילים "גַּדְּלוּ לה' אִתִּי..", ולמנהג הספרדים אומרים אותו כולם בזמן הולכת הספר.

בפסוק זה מופיעה רוממות הא-ל והוא מונה שש מילים כנגד מעמד החזרת הארון לירושלים בימי דוד המלך, בו נכתב: "וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן ה' שִׁשָּׁה צְעָדִים" (ש"ב ו, יג). וכן יש בו 26 אותיות כמניין שם ה'. באמירת "גדלו" צריך החזן להגביה מעט את הספר. בחלקו השני של הפסוק יש לפסק במקום הנכון: "..ונרוממה שמו, יחדיו".

בספר ערוך השולחן נכתב: "וחוזר פניו אל ההיכל ואומר "גדלו" (קלד ד). לא פורט הטעם להחזרת הפנים, אך יש לשער שהוא קשור למילה "אתי", בה מזמין הש"ץ את הקהל להצטרף אליו ולגדל לקב"ה. סיבה אפשרית נוספת היא שביקשו להבדיל בין פסוקי התוספת בשבת (שמע ישראל.. אחד אלוקינו..) לבין הפסוק הנאמר תמיד, וכך הבדילו ביניהם (אוצר טעמי המנהגים ריט).

בסידור צלותא דאברהם (וכך גם בקיצוש"ע) מופיעה הנחיה הפוכה, והיא שהחזן אומר פסוק זה כשפניו אל הציבור. שני טעמים מובאים שם: האמירה של החזן היא כלפי הציבור, ולכן ראוי שתיאמר עם הפנים אליהם; ועוד, שאם יפנה חזרה אל הארון, הרי שאז בפנייתו חזרה אל הקהל יפנה לצד שמאל, והרי למדנו "כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין" (זבחים סב:). תימוכין לפירוש זה יש בדברי האבן עזרא: "גדלו – כאלו ידבר עמהם, ויבקש שיעזרוהו לגדל את השם".

האם בזמן אמירת הפסוקים הארון נשאר פתוח? שאלה זו תלויה כנראה במנהג הקודם. אם החזן מסתובב אל ההיכל, הרי שראוי שיישאר פתוח. לעומת זאת, אם ימשיך לעמוד כשגבו אל ההיכל, אזי מן הראוי שיהיה הארון סגור.

Alminhag@walla.com