והיה המשכן אחד

מבנה המשכן מתואר בפרשתנו לפרטי פרטים. למרות שבמשכן היה מימד עראי שכן העם נשא את המשכן בנדודיו ממקום למקום, בכל זאת היתה בו יציבות. היה ניתן לחשוש, שהניידות ותחושת הארעי יגרמו לחוסר רצון להשקיע במשכן, אבל המשכן מספר סיפור הפוך. הארעיות שלו, הנמצאת עמוק בבסיס הקמתו, אינה מבטלת את הצורך להתאים את הצבעים, לצפות בזהב, לחבר באופן מדויק לולאות לקרסים. תיאור ייחודי לכך נמצא בפסוק: " וְעָשִׂיתָ חֲמִשִּׁים קַרְסֵי זָהָב וְחִבַּרְתָּ אֶת הַיְרִיעֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ בַּקְּרָסִים וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן אֶחָד". המשכן היה עשוי מסוגים רבים של חומרים ומורכב ממאות חלקים שונים והכל בהרמוניה. תפקיד המשכן, אם כן, הוא לאחד את הדברים שמטבע בריאתם נראים בודדים ומנותקים. יתכן וכוונת התורה שמדגישה – "והיה המשכן אחד" ללמדנו שגם אם העולם שסביבנו נתפס, במבט ראשוני, כמקום בו דברים אינם קשורים זה לזה, הרי שבמבט אמוני, מבט של קדושה, כל הדברים מתחברים יחד לאחדות הרמונית נפלאה אחת, שתכליתה גילוי שם ה' בעולם. וכך כותב אבן עזרא:
" והמשכן קראו אחד כולל הכל, כי כל גוף אינו דבר אחד, רק הוא מחובר מאחדים. וככה השם הנכבד, שהוא אחד כולל הכל ונקרא אחד, וכן העולם הקטן והגדול".
על אף ייחודו של המשכן כמבנה שמחבר את כל חלקיו, קיימת נקודה מהותית יותר המתייחסת לעם ישראל שהתמסר לבניין המשכן. ההוד וההדר שקיימים במשכן מתבטאים בשותפות של כל חלקי העם בעשייתו. נקודה זו מודגשת דווקא בעת שהוקם המשכן. הכתוב מייחס את בניית המשכן לכלל ישראל – "וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל …". זאת, למרות שהעבודה נעשתה רק על ידי האומנים. וכך מסביר "אור החיים":
"עוד נראה כי כאן עשה הכתוב מחברת הכללות בקיום התורה והראה כי בני ישראל יזכו זה לזה והתורה נתנה להתקיים בכללות ישראל כל אחד יעשה היכולת שבידו ויזכו זה לזה. ואולי כי לזה רמז באומרו: 'ואהבת לרעך כמוך', פירוש לצד שהוא כמותך כי בשלומו ייטיב לך ובאמצעותו אתה משלים שלימותך ואם כן אינו אחר אלא אתה עצמך וכאחד מחלקיך".
כלומר, אדם הוא שלם בזכות האחר. כך גם התורה ניתנה לעם ישראל כולו ולא ליחידים, כי קיומה נעשה על ידי הכלל ביחד. "אור החיים" מדגים זאת בכך שישנן מצוות שמתקיימות דווקא על ידי כהנים, מצוות אחרות דווקא על ידי נשים וכדומה, כך שאין אחד שיכול לקיים את כל התורה כולה. כך הוא מסביר את משמעות המצווה: "ואהבת לרעך כמוך" כי דרכו אתה משלים את שלמותך – הזולת הוא חלק ממך, הוא לא מפריע אלא עוזר לך להגיע בעצמך לשלמות. נקודה זו באה לידי ביטוי בבניית המשכן עצמו. כל אחד תרם את חלקו ולולא החלק של האחר, הקמת המשכן לא היתה מתאפשרת.
הנאמר בפרשתנו שהיה המשכן אחד, הכוונה שהמשכן היה מורכב מחלקים שונים שיצרו הרמוניה בין כל חלקיו. זאת ועוד, המשכן נבנה על ידי כל חלקי העם שתרמו לבנייתו, כל אחד בתפקידו. על אף עראיותו של המשכן, יציבותו באה לידי ביטוי בהיותו אחד ומאחד את כלל ישראל.
מכאן נלמד, שקהילה בריאה היא זו שנותנת מקום לכל אחד ואחת. יש כאלו שהם יותר דומיננטיים ויש שפחות, אבל בסופו של דבר לכל אחד ואחת יש מקום. על כך נאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – השראת השכינה היא בתוך אחדותו של עם ישראל.
(תרומה תשפ)