קובי פרידחי (פסיכולוג בהתמחות תעסוקתית, דוקטורנט באוניברסיטת אריאל)כאשר מסתכלים בראייה כללית על מהלך ספר שופטים, פרק י' נראה שגרתי. פסוקים שמתחילים ב "וַיֹּסִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה'" נמצאים כמעט בכל פרק, לעיתים יותר מפעם אחת. גם בלי לקרוא את הפסוקים הבאים, אנחנו יכולים לנחש שתבוא זעקה ולאחר מכן מינוי שופט וישועה. עם זאת, כאן אנחנו רואים דפוס שונה.
"וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת וְאֶת אֱלֹהֵי אֲרָם וְאֶת אֱלֹהֵי צִידוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי מוֹאָב וְאֵת אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן, וְאֵת אֱלֹהֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' וְלֹא עֲבָדוּהוּ". בדרך כלל אנחנו רואים עם עובד ה', שבשלב מסוים, בהתקרבות לעמי האזור וללא מנהיג דומיננטי, מתחיל להיות מושפע מעבודה זרה שסביבו. זהו דפוס שמוכר לנו גם מהתבוננות על עצמנו או בחינוך ילדים – ערכים טובים שנקנים בבית או במוסדות החינוך מתערבבים בהשפעות חיצוניות שיכולות להיות גם שליליות.
כאן, מדובר בשלב מתקדם הרבה יותר – העם עובד שבעה סוגים שונים של עבודה זרה, לא פוסח על אף אחד מלבד א-לוהי ישראל. הסיומת "ויעזבו את ה' ולא עבדוהו" מדגישה כי עבודת ה' נעדרת גם מתוך רשימת האלים, וככל הנראה הנטישה הייתה אקטיבית. בשונה מאדם שמושפע ממקורות שונים, כאן הייתה החלטה מודעת להפסיק דווקא מעבודת ה'.
על כן, גם כאשר הצרות גדולות ובני ישראל כבר מחליטים לזעוק לישועת שמיים, הקב"ה הפעם לא מתרצה בקלות: "לְכוּ וְזַעֲקוּ אֶל הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם בָּם הֵמָּה יוֹשִׁיעוּ לָכֶם בְּעֵת צָרַתְכֶם". על כן, הישועה מגיעה לא בעקבות הזעקה אלא רק לאחר שהקב"ה רואה עשייה אקטיבית –העם מסיר מעליו את אלוהי הנכר ומתחיל לעבוד את ה', עוד לפני שהוא רואה את הפתרון מגיע.
זה מראה לנו דבר גדול. העם, שנטש ביודעין את עבודת ה' ועבד למשך תקופה ארוכה שבעה סוגי אלילים, נמצא במקום נמוך מאוד, שלכאורה אין ממנו תקומה. יחד עם זאת, נראה שערכים שגדלנו עליהם, גם אם אינם נראים כלפי חוץ, נשארים בכל זאת במקום פנימי בנפש ובזיכרון, וניתן להגיע אליהם ברגעי משבר.
אני חושב שזו אותה תנועה נפשית שמתחוללת בנו ברגעי משבר של היום. אנשים יכולים לשאול כיצד תלמיד בינוני לכאורה, שלא מגלה מנהיגות או יוזמה, מגיע למעשי גבורה רק שנה לאחר מכן בשירותו הצבאי; ואיך אנשים מלאי ריב ומחלוקת מגלים תעצומות נפש ומסייעים אחד לשני ברגעי צרה. כמו בפרק – השינוי מתחולל לא בזעקה ולא בדיבורים, אלא בעשייה. היא זו שתוכל אולי, בעז"ה, להמשיך את הטוב, האהבה והגבורה, גם בימים רגועים יותר.
