הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)כאשר נודעה התקיפה הנרחבת של צה"ל וגופי הביטחון באיראן, ונחשפנו לחלק מהישגיה המדהימים – במרחק כה רב מגבולות המדינה ובהיקף פגיעה חסר תקדים בתולדות מדינת ישראל – היה "פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו". שיר הלל על הזכות הגדולה להיות חלק מעם ישראל, עם שיש לו צבא וגופי ביטחון בעלי יכולות דמיוניות ופנומנליות, ומזמור תודה ורינה לקב"ה על ניסיו וחסדיו ועל הסייעתא דשמיא שאפשרה לכל התוכניות המדהימות והבלתי נתפסות הללו להתקיים ולהצליח.
הייתה גם תחושת הקלה – לא הייתה לנו ברירה; נאלצנו לתקוף כדי לשבש את כוונות האיראנים להשיג נשק גרעיני ולאיים על קיומנו. כמו כן, הייתה תחושה מרוממת על כך שסוף-סוף נשבר מחסום הפחד, ועל שידענו להראות לעצמנו ולעולם את היכולות האדירות של עם ישראל. השבנו את ההרתעה ואת מעמדה של מדינת ישראל כמעצמה – לדורות קדימה.
צריך לדייק: היו שם שירה והודיה – אך לא אופוריה. היה ברור שאיראן תגיב, ושיהיה לכך מחיר, ל"ע.
כל התחושות הללו התעצמו כאשר, ביום שישי, שעות ספורות לאחר גלי התקיפה הראשונים באיראן, התאפשר לציבור לצאת ולערוך קניות לשבת – ללא הגבלות, ברוגע וללא מורא. לרבים מהם לא היה מידע מספק כדי "להכיר בניסם" – להבין איזו מתקפה קטלנית וממושכת תכננו האיראנים למקרה שיותקפו, מתקפה שנמנעה: מאות טילים וכטב"מים שיועדו לפגוע באוכלוסייה ובתשתיות חיוניות ואסטרטגיות ברחבי הארץ. מולם, ללא ספק, היינו נאלצים להתמגן ולהסתגר בממ"דים.
העובדה שהמתקפה נמנעה – בשלב זה – מלמדת על עוצמת הפגיעה והנזק שנגרמו לאיראנים וחוסר האונים שאחז בהם. במקביל, צה"ל לא הרפה והמשיך להכות באיראנים. בהמשך תקפו האיראנים, ואף גרמו לנזק ולנפגעים. אך מדובר בהיקפים נמוכים בהרבה ממה שתכננו ורצו להשיג. מי שאינו מודע לכך – רואה רק את המחיר הנוכחי, בגוף ובנפש, ומתקשה לראות את הנס הגדול במה שנמנע מהם.
המבצע רחוק מסיום ומהכרעה. בע"ה, יהיו הישגים רבים – אך עלולים להיות גם נפגעים, ל"ע.
יש בעולם ניסים גלויים וניסים נסתרים, שנראים כמהלכים טבעיים לחלוטין – וקשה להבחין ביד ד' המעורבת בהם. אנו חייבים להודות לקב"ה על הטובות שגמל עימנו (ברכות נד ב), ולכן בתפילותינו (בתפילת עמידה, ברכת המזון וכדומה) ישנו חלק של הודאה, שאנו חוזרים עליו כמה פעמים ביום. שלא נהיה 'כפויי טובה' (ספרי דברים כו ג).
אנו מצוּוים גם לברך על הניסים שנעשו לעם ישראל (ברכות נד א), וכן כל יחיד מצוּוה לברך במקום שנעשה לו נס – אם הוא שב לשם לאחר 30 יום (ברכות שם). ברכה זו נאמרת על נס גלוי, ויש דעה שיש לברך גם על נס שהתרחש בדרך הטבע אך בתזמון נדיר (שו"ע סימן רי"ח, ט'; שתי הדעות, וביאור הלכה שם).
nathan-mcbride
בניסים נסתרים, הנראים כהתרחשות טבעית, יש בעיה מהותית: פעמים רבות "בעל הנס אינו מכיר בניסו", ואינו מזהה את המתרחש כנס. "דרש ר"י: מאי דכתיב 'אוֹדְךָ ד' כִּי אָנַפְתָּ בִּי – יָשׁוּב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי'? – במה הכתוב מדבר – בשני בני אדם שיצאו לסחורה, ישב לו קוץ לאחד מהן – התחיל מחרף ומגדף, לימים שמע שטבעה ספינתו של חבירו בים, התחיל מודה ומשבח, לכך נאמר: 'יָשׁוּב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי'. והיינו דאמר ר' אלעזר: מאי דכתיב 'עוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת (גְּדוֹלוֹת) לְבַדּוֹ, וברוך שם כבודו לעולם"? – אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו" (נידה לא א).
כאשר בנס יש מעורבות אנושית – ובפרט כשהוא תוצאה של מהלכים אנושיים, שנעשו במאמץ מקצועי עילאי לאורך זמן – קשה לראות בו את יד ד' המעורבת: "דהנה הניסים הגדולים הנפלאים הניכרים וידועים כקריעת ים סוף והדומה – הוא ניכר לכל, אך ניסים נסתרים שאין בעל הנס מכיר בהם כגון הריגת ושתי – אין ספק שבעולם שהיה זה הכנה לכל מה שנולד אחריו וכו'" (חת"ס תורת משה ויקרא כג).
כך גם כאשר הנס התרחש באירוע שהיה כרוך במחירים כואבים, אך הנס גרם לכך שהמחיר יהיה נמוך מהצפוי. ולעיתים קשה לקלוט את הנס תוך כדי ההתרחשות, ורק בהתבוננות לאחור – בפרספקטיבה – ניתן להבחין שזהו נס ויד ההשגחה. כמו בסיפור בגמרא דלעיל: רק כאשר טבעה ספינתו של חברו, הבין השני שאירע לו נס בכך שנמנע ממנו לצאת למסחר.
כך גם בנס חנוכה – שבמהלך הלחימה והניצחון לא זיהו שהוא נס: "אמר הגרי"ז שרק לאחר שעברה שנה הכירו את חסדי ד' כמה גדולים היו, ואז קבעום בהלל והודאה, אבל בשעת מעשה "אין בעל הנס מכיר בניסו".
בפרשתנו ('שלח לך'), הקב"ה מסיט את תשומת לב אנשי חברון מהמרגלים – על ידי הבאת מגפה שגרמה למותם של רבים. אולם, המרגלים אינם מכירים בנס ומפרשים זאת כפגם בטבעה: "ארץ אוכלת יושביה".
לנוכח האירועים המדהימים שזכינו להם בימים האחרונים – שהושגו במאמץ אנושי עילאי, בסייעתא דשמיא, ובמחיר כבד, עלינו להביא בחשבון מה שעלול היה לקרות אלמלא הנס – עלינו להיות בעלי הנס שמכירים בניסם.
