אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])פעמיים בפרשת השבוע ישתמשו מובילי המחלוקת דתן ואבירם במילים "ארץ זבת חלב ודבש". בפעם הראשונה יאמרו זאת על ארץ מצרים: "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש", ובפעם השנייה יאמרו זאת על ארץ ישראל: "אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו".
במשך אלפי שנות גלות, מדי פעם סברו יהודים בגלויות כאלו ואחרות כי הם הגיעו אל ארץ זבת חלב ודבש. לפעמים זה לקח להם מאות שנים עד שהבינו שהם בעצם בארץ זבת שנאת ישראל תהומית ואנטישמיות, עלילות דם, גירושים ופוגרומים.
מאז תחילת המערכה מול איראן, כמו גם מייד לאחר 7 באוקטובר, רבבות ישראלים מכל רחבי העולם מחפשים כל דרך להגיע לישראל, בכל מחיר, כדי להיות בארץ זבת החלב והדבש שלהם, למרות שהיא מופגזת ובמצב מלחמה. ברגעי האמת של ההיסטוריה, במעמקי הלב חשים כולם מהי ומיהי הארץ זבת חלב ודבש האמיתית.
shai-pal
עם כל האזעקות, המחירים הכבדים, הקורבנות ואי השקט הביטחוני, רבבות הישראלים המחפשים כל דרך לחזור לישראל, עושים זאת כי הם חשים שזה הבית, שזה החלב והדבש האמיתיים, גם אם מדי פעם יש בחלב ובדבש טעם מריר.
כפי שהיה לאורך כל ההיסטוריה, כשהגלים מתחזקים החזקים מתגלים. כוחות החסד והערבות ההדדית מתגלים במלוא עוזם ותפארתם. ב״ה גם מהמערכה הזו נצא מחוזקים יותר, וב״ה מאוחדים יותר. מה שאנחנו לפעמים שוכחים, אויבינו דואגים להזכיר לנו מדי פעם.
עוד יבואו ימים שהפרק הזה בתנ״ך אותו אנו כותבים עכשיו במשמרת שלנו, יהיה פרק מכונן בתהליך הצמיחה של כולנו כיחידים וכעם.
