הרב אהרן בקהרב אהרון בק
ר"מ בישיבת ההסדר ראשון לציון
בקהילות ישראל התקבל לסיים את ליל הסדר בפזמון הקליל והמשעשע "חד גדיא". ללא ספק, נכנס פיוט זה לסופה של ההגדה על-מנת לעורר את הילדים, שיחזיקו מעמד וישמרו על עירנותם עד לסופו של הסדר. אולם גדולי ישראל התבוננו בפנימיותו של פזמון זה, ומצאו בו עומקים על-גבי עומקים.
לרוב מפוענח הפזמון כבעל מסר של שכר ועונש. ההסתכלות הרגילה על "חד גדיא" היא מכאן ולהבא: אנו רואים את הגדי נאכל ע"י החתול – ומשתוממים על המעשה שקרה ועל מידת הצדק שנפגעה; עד שבא הכלב ופוגע בחתול – ואז מתיישבת דעתנו, בראותנו שעל כל מעשה ישנו משפט ותגמול. אמנם גם הכלב, כשלעצמו, אינו "טלית שכולה תכלת", וגם מעשהו-שלו – עם זאת שמבחינת ההשגחה האלוקית, הוא בא לתת מענה למעשה החתול שקדם לו – עומד במשפט; ועל כן יבוא המקל ויכה בכלב. ואז תבוא האש ותשרוף את המקל וכו'.
אולם נראה כי יש לבחון את סיפורו של "חד גדיא" גם באופן אחר, מעמיק יותר: מכאן ולמפרע. אנו רואים את הגדי נאכל ע"י החתול – ומשתוממים על המעשה שקרה. אך לא מידת הצדק שנפגעה היא שמטרידה אותנו, לא ציפיית התגמול בעתיד היא שממלאת אותנו – אלא נסיון ההבנה לשעבר מתגבר בנו: מדוע צריך היה הגדי להיאכל? מהי התועלת שצומחת ממעשה זה של החתול? מהי המגמה האלוקית באירוע שהתרחש אל מול עינינו?
לכשיבוא הכלב ויפגע בחתול – נבין. כעת אנו קולטים, כי היתה מטרה באכילת החתול את הגדי. ישנה תכלית למעשה זה: הגדי היה צריך להיאכל ע"י החתול, על-מנת שיבוא הכלב ויפגע בחתול הרע. אלמלא היה קורה כך לגדי – לא היה צידוק למעשהו של הכלב בחתול. תועלת מרובה העלה מסובב הסיבות ממעשהו של החתול (שבהסתכלות ראשונית היה נראה נורא ואיום, מיותר, חסר תועלת), והוא הושגח וכֻּוון מלמעלה; ועוד בטרם נאכל הגדי כבר נקבע שכך יהיה, על מנת שמעשה זה יסובב את פגיעתו של הכלב בחתול.
כמובן שכעת, משגילינו רטרואקטיבית את יד ההשגחה הפועלת בעולם, נוכל להמשיך ולשאול: ומאיזה הטעם היה על החתול להיפגע? מהי התועלת שתצמח ממעשה זה? אכן, יד ההשגחה סובבה הכל, והיא שהביאה לאכילת הגדי ע"י החתול, בכדי לשלם לו על פניו להאבידו ע"י הכלב; אך עדיין יש לחקור ולשאול: ומהי המגמה האלוקית בפגיעתו של החתול? הרי לא יתכן שמעשה זה אינו נובע מתוך מגמה כלשהי! שאלה זו נובעת מהדרישה ומהציפייה לחדור ברובד עמוק יותר של מגמותיה של ההשגחה העליונה. איננו מסתפקים בהבנת המעגל החיצוני של האירועים – פגיעת החתול בגדי לשם הפגיעה בחתול עצמו – ואנו מתאמצים להבין עוד יותר, לחשוף את המעגל הפנימי יותר: מהי מגמת הפגיעה בחתול עצמו? מדוע נדרש היה מהכלב לפגוע בחתול?
עד מהרה תינתן לנו התשובה: החתול היה צריך להיפגע ע"י הכלב, בכדי שתהיה עילה לפגוע בכלב עצמו, ע"י המקל. הרצון האלוקי לפגוע בכלב – הוא שהביא לפגיעת הכלב בחתול. מנהיג העולם ביקש לפרוע מן הכלב, ועל כן סובב את הסיבות כך שיפגע הכלב בחתול – וזאת ע"י שיפגע החתול בגדי. הנה נחשף לפנינו רובד פנימי יותר, מגמה עמוקה יותר לפעילות שעל פני השטח.
וכך הלאה, הולכים האירועים ההיסטורים ומצטיירים בפנינו בתבנית של מעגל בתוך מעגל: הרצון לפרוע מן המקל סובב את פגיעתו בכלב – שסובבה את הפגיעה בחתול – שסובבה את אכילת הגדי – וכו'. וכל מגמה חדשה שנחשפת בפנינו מוסיפה מעגל פנימי יותר, עמוק יותר, אלוקי יותר להבנתנו.
וכך נמשיך ונעלה, ניכנס יותר ויותר בעובי הקורה של המגמות האלוקיות בעולם, המסובבות את האירועים ומנהלות את ההיסטוריה, ונחשוף מעגלים פנימיים יותר ויותר של תכליתם של המעשים בעולם. נוסיף לחקור ולא נרפה עד אשר נגיע אל מרכז המעגל בעצמו. עד שנברר לעצמנו את תוכנם של כל המעשים כולם. עד שנתפוס כי כל המהלך הזה, כל האירועים והמעשים שהתרחשו לגדי, לחתול, לכלב, למקל ולאש וכו' – מטרה אחת ויחידה סובבה אותם, מגמה אלוקית אחת ניהלה את כל ההתרחשויות שקרו בפנינו, והיא מגמתו של בורא העולם בעולמו: בכדי שיבוא, סוף סוף, הקב"ה וישחט את מלאך המוות. במהרה בימינו.
(פסח תשס"ה)
