פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)
תקנותיה של קהילה, עשויות לשמש מראָה נאמנה לחייה, חיוניותה ופעילותה, בבואה מהימנה לשמחותיה וצרותיה, לשיחה ושיגה, למחלוקותיה וסכסוכיה, קנאותיה ושנאותיה.
מאז ומתמיד היו תקנות הקהל מעין סיסמוגרף רגיש לזעזועים הפוקדים את הקהילה מבחינה חברתית או כלכלית או דתית או משפטית, ולמתחים הרוחשים בה מעל פני הקרקע ומתחתיה. פעמים הרבה משקפות תקנות קהל תמורות ושינויים החלים בקהילה.
לצד נורמות הקבועות בקהילה מקדמת דנא, המכוונות את חיי השגרה, מטרת התקנות לתת מענה, לעתים כ"פעולת מֶנַע", כפעולה שלפני מעשה, מעין הקדמת "תרופה למכה", לתופעה לא רצויה הנראית באופק או צרה שלא תבוא, ולעתים כתגובה, כמענה לאחר מעשה, לתופעות וסוגיות חדשות שעלו על סדר יומה של הקהילה. תיקון תקנות מבטא גם, לעתים בעוצמה רבה, את חיוניותה של הקהילה. לא קפיאה על השמרים תוך שימור המצב הקיים, אלא חידוש והתחדשות.
כשאר ערי ישראל, בארץ ובגולה, זכתה גם העיר ירושלים לשלל תקנות, הסכמות וחרמות. על "תקנות" קדומות שתוקנו בירושלים כבר בתקופת חז"ל, אנו למדים מן התלמוד וכבר דשו בהן רבים. מקומה המרכזי של העיר ירושלים בחיי העם היהודי ותולדותיו הביא עמו גם יבול מבורך של תקנות קהל למיניהן. עדות לקיומן באה בספרים וקונטרסים מיוחדים של תקנות, ולעתים אגב שאלות ותשובות שמשוקעים בהן דיונים הלכתיים ומשפטיים שעניינם תקפותן של התקנות והתקבלותן.
במישור המשפטי, ניתן לתהות על מעמדם של הקבצים הללו: האם הם רק בגדר "הצהרת כוונות" לדרכי פעולה עתידיות שאינן מחייבות מבחינה משפטית? או שמא הם בגדר הסכם או מעין-חוזה מחייב בין כל חברי הקהילה או החברה, ומסמך שיוצר מחויבות מצד חברי הקהילה לפחות בתחום המשפט ה'ציבורי'.
עיון בקובצי התקנות למיניהם מלמד שלצד הוראות בעלות אופי חוזי מובהק, יש בהם גם הוראות שתוכנן נוגע לתחומים רבים ומגוונים של המשפט הציבורי, ובהם: הליכי בחירה, דרך ניהול הקופה הציבורית, חופש המידע, הגבלות על זכות ההתאגדות וחופש העיסוק וכיו"ב. דומה, שניתן לראות לאורן את הקהילה או ה"חברה" שענייניהן מוסדרים בתקנות, במיוחד לנוכח מטרותיהן ותכליתן, כמעין גוף דו-מהותי שחלות עליו בו-זמנית הוראות הן מתחום המשפט הפרטי הן מתחום המשפט הציבורי.
בחיבורו הגדול, "המשפט העברי", עמד מו"ר מנחם אֵלון ע"ה בהרחבה על חשיבותן של "תקנות קהל" כאחד המקורות העיקריים בעיצוב נורמות של משפט ציבורי במשפט העברי. בחינת ה"סימנים" שנתנו חכמי המשפט העברי בתקנות הקהל מלמדת שקובצי תקנות ירושלים עומדים בהם. התקנות נועדו להסדיר את מעמדה והלכותיה והליכותיה של קבוצת אנשים מוגדרת שקיבלה על עצמה את עול התקנות. הוקפד על כך שתוכנן יעלה בקנה אחד עם הנורמות ההלכתיות, והן תוקנו ויושמו בפיקוח "איש חשוב", דייני הקהילה ומנהיגיה הרוחניים. הרצון להעניק לתקנות אלה אופי מחייב עולה גם מן המאמצים שהשקיעו מתקניהן במקומות מסוימים לעגנן במקורותיו הקדומים של המשפט העברי ולהתמודד עם הנימוקים המשפטיים שאפשר ויועלו נגד תקפותן.
עיון בתקנות ירושלים מלמד על העושר הרב שאצור בהן למשפט העברי. נדונו בהן סוגיות הניצבות עד היום במוקד המשפט הציבורי בן ימינו, דוגמת שיטת הבחירה, הכרעה על פי רוב, פרסום תקנות, קביעת תנאי כשירות של בוחרים ונבחרים לתפקידים בקהילה המשפיעים על זכות היסוד לבחור ולהיבחר, חופש המידע ועוד. נביא מקצת דוגמאות, כטיפה מן הים הגדול.
כך, למשל, אחת הסוגיות העיקריות במשטר הדמוקרטי בן ימינו נוגעת לסוגיית שיטת הבחירות. לצד קביעת קיום בחירות במועד קבוע, מדי כמה שנים, ותנאי הכשירות לבחור ולהיבחר נידונה גם שיטת הבחירה: בחירות ישירות ואישיות, שבהן כל בעל זכות בחירה בוחר ישירות את הנציג שהוא חפץ ביקרו (דוגמת הבחירות לסנאט בארצות הברית), רשימת מועמדים (דוגמת הבחירות לכנסת בישראל); או בחירות "עקיפות", שבהן בעלי זכות הבחירה בוחרים "נציגים" (או אלקטורים), וכלל הנציגים בוחרים את המועמד לכהונה. ב"תקנות ירושלים" יש עֵד והֵד לשתי השיטות. במקצת מן החברות, נהגה שיטת בחירה ישירה, ובמקצתן נהגה שיטת בחירה עקיפה.
בחברת "מאה שערים" ביקשו ליצור מעין רצף שלטוני, ולכן הוחלט שלפחות מקצת מחברי הוועד המייסד יימנו עם חברי הוועד החדש, ושכל מסמכי הוועד הישן יועברו כסדרם לידי הוועד החדש. "בכל שתי שנים, בראש חודש כסלו, יבחרו בני החברה ועד חדש על פי רוב דעות נעלמות [=בחירות חשאיות] רק יבחרו מהוועד הראשון ארבעה או חמשה שיהיו בוועד החדש. ויומסר [=יימסרו] להוועד החדש כל החשבונות והפנקסאות וכל השייך להחברה מהוועד הקדום".
בקובצי התקנות מובלט גם ערך השוויון, ולפיו יש לכל חבר זכות שווה בהליך הבחירה. כך למשל נקבע בתקנות חברת "מאה שערים": "בכל זכות החברה ומשפטיה ותקנותיה משפט אחד לכולם, לא יבוכר [=יועדף] איש על רעהו, ולא יהדר פני דל או עשיר או קטן או גדול". עקרון השוויון הוחל גם על תלמוד התורה המקומי בשכונת "מאה שערים". בתקנות החברה נקבע במפורש שילמדו בו בני כל העדות והמגזרים, ושום תלמיד לא יופלה לרעה בגלל מוצאו. וזה לשון התקנות: "להסיר המכשול הגדול המונע טוב, שיצטרכו תינוקות של בית רבן לכתת רגלם בדרך רחוקה, ללכת העירה לתלמוד תורה, מוטל על הועד לתקן תלמוד תורה עם מלמדים ומשגיחים פה במקומנו, ולכונן חברה על זה, למנות גבאים. מטרת החברה תהיה להכניס תחת כנפיה כל ילדי בני החברה והיושבים פה ובסביבותיה, פרושים, חסידים ספרדים באין הפרש".
ברבים מקובצי התקנות, עוגן קיומן של בחירות חופשיות להנהלת החברה, הכרעה על פי רוב וקציבת משך כהונתם של הנבחרים. ואל יהא הדבר קל בעינינו, כיוון שמדובר בחידושים "דמוקרטיים" שלא היו קיימים מאז ומעולם. במשפט העברי הקדום, התבססו רבות מהלכות המשפט הציבורי על "משפט המלך" המקראי. כתוצאה מכך, השתרשה היטב גם מסורת של מינוי איש ציבור לכהונה ציבורית ולא בחירתו, "כהונה לעולם" בלא קצבה, ו"ירושת שררה" – הורשת התפקיד או הכהונה מן האב לילדיו. רק לימים, בעיקר למן המאה העשירית ואילך, התפתחו אט אט מוסדות דמוקרטיים, ובהם הכרעה על פי הרוב, העדפת הבחירה על פני המינוי, מתן זכות לבחור ולהיבחר לכל אחד מאנשי הקהילה, קציבת משך הכהונה, ועוד.
ביטוי לדבר יש גם בתקנות שתוקנו בירושלים. כך למשל בתקנות שכונת "שערי חסד" שנזכרו לעיל, הוגבל משך הכהונה לשנה אחת בלבד, ואילו בשכונת "מאה שערים" למשך שנתיים. לעומת זאת, בחברת "ימין משה", שיסדה את אחת השכונות הראשונות מחוץ לחומות, בסמוך לשכונה הראשונה, "משכנות שאננים", נקצב משך כהונתם של חברי הוועד למשך שלוש שנים, הא ותו לא.
ביטוי לחובת השקיפות של הרשות הציבורית ניתן בתקנות חברת "בית אברהם" הנזכרות לעיל, שנקבע בהן: "ספר יהיה להועד, וכל מעשיו בספר נכתבים. וכל הכנסה והוצאה, גדולה וקטנה, יוחק [ייחקק, ייכתב] בספר. פנקס גדול יהיה להחברה, אשר תכיל(!) דפים כמספר אנשי החברה, ושם כל בן בריתה [=כל חבר] יורשם [=ייכתב] על דף מיוחד אשר שם יורשם קבלת כסף שיקובל מהחבר, דבר בעתו, ובאותו דף יעשה מקום 'לינא' [שורה] מיוחדה לכל מין הוצאה שיעלה על חלק החבר. בדרך משל, אחרי כלות בנין עשרה בתים ומִכְרֶה [=חפירת] בור אחת בשנה, יבואו לחשבון ברור מה שעלה על הבניין… ויורשם על כל אחד ואחד מהזוכים על מקום ההוצאה, לכל אחד בדף המיוחד לשמו. והוצאות שיעלה בכל שנה על צורכי רבים, כגון בורות ודרכים וכדומה, יחולק בחשבון צדק על כל החברים, ויורשם על חשבון כל אחד ואחד. וספרי החברה הכנסה והוצאה יהיו פתוחים לפני כל דורש מבני החברה".
דומה שאחר כל אלה מיותר להכביר מילים בדבר חשיבותן של תקנות הקהל הירושלמיות לא רק לתולדות העיר מבחינה היסטורית, אלא גם כמקור נוסף להלכות המשפט הציבורי במשפט העברי.
(במדבר תשפ"ב)
