יחדיו ננצח

כאשר בלק שולח מלאכים לבלעם כדי לשכנעו בשנית, לבוא ולקלל את ישראל, מנסה בלעם את מזלו ומבקש לקבל את הסכמתו של הקב"ה, למרות שנאסר עליו ללכת בפעם הראשונה. תשובתו של הקב"ה הייתה הפעם שונה. בלעם קבל רשות ללכת איתם, וכך נאמר: "וַיֹּאמֶר לוֹ אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה".

בלעם שינס מותניו, ועם שחר יצא לדרך רכוב על אתונו. אולם, כבר בצאתו של בלעם מהבית מתאר הכתוב את כעסו של הקב"ה ואת ביקורתו הנוקבת על בלעם, שהחליט ללכת עם אנשי בלק. כך נאמר: "וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב וַיִּחַר אַף אֱלֹקִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא…".

מרבית הפרשנים התקשו ביחס לכעסו של הקב"ה. בלעם קבל את רשותו של הקב"ה לצאת, ומדוע כעס עליו הקב"ה בשעה שהצטרף אליהם?! מה פשעו ומה חטאתו של בלעם, שציית לכאורה באופן מלא להקב"ה? מתוך התירוצים הרבים, שנאמרו נתמקד בהסברו של הגר"א המבוסס על דיוק מיוחד בלשון הכתובים: "אמנם יבואר כי יש חילוק בין תיבת 'עם' או 'עמו' ובין תיבת 'את או 'אתו' כי תיבת עם יורה… שפעולת שניהם על כוונה אחת ממש, וכל דבר ששניהם עושים זה הדבר על הכוונה ורצון אחד, וגם אין אחד נפעל מחברו, שייך לשון עם. אך תיבות 'את' או 'אתו' יורה, שהגם שהם עושים זאת ביחד אך לא על כוונה אחת ולבם אינם שוים, שכל אחד יש לו כוונה אחרת בדבר" (קול אליהו פרשת בלק).

לדעת הגר"א, יש להבחין בין הלשון 'את' לבין 'עם'. קיים פער בין הציווי לבלעם לבין הביצוע בפועל. נתינת הרשות של הקב"ה לבלעם מנוסחת כך: "קוּם לֵךְ אִתָּם", אולם בפועל בלעם הלך באופן אחר: "וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב". הקב"ה אמר לבלעם 'לך איתם', דהיינו להצטרף לשליחי בלק אבל ללא הזדהות עם המשימה. בלעם ניצל את הרשות שקיבל מהקב"ה והחליט ללכת עימם. בלעם הולך מתוך הזדהות מלאה עם השליחים על מנת להצטרף למשימתו של בלק לקלל את עם ישראל. בלעם מרחיק לכת מההיתר שקיבל, ולכן ספג ביקורת נוקבת מהקב"ה.

ניתן לאמץ את הדיוק של הגר"א גם לצדדים החיוביים של השליחות. כל שליחות תצליח בתנאי שתהיה הזדהות עם מעשה השליחות. ניסוח דומה ניתן למצוא בפרשת העקדה. אב ובנו הולכים למשימה משותפת, משימה שמלווה בחששות כבדים. אולם, ניתן לדייק מתוך הכתובים על שיתוף פעולה מלא שהיה בין אברהם ליצחק. הליכתם להר המוריה הייתה 'יחדיו', הכתוב חוזר ומדגיש זאת: "וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה… וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו", ולאחר מכן נאמר: "יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו". ההליכה יחדיו פירושה: הליכה מתוך שותפות ערכית כאיש אחד בלב אחד.

גם כאשר אנו מברכים את החתן והכלה בברכה השביעית, אנו מדגישים רעיון זה: "משמח החתן עם הכלה", פירושו: לאחר שהחתן והכלה עמדו תחת החופה, רגע לפני יציאתם לחיים, אנו מברכים אותם שהליכתם תהיה משותפת גם ברובד הערכי מתוך הזדהות שלמה ביניהם.

מאז שמחת תורה, למעלה משנה וחצי אנו עדים לאנשים רבים שעושים את שליחותם מתוך הזדהות מלאה עם השליחות – הולכים יחדיו. החיילים שהולכים בראש המחנה, כוחות ההצלה והרפואה שדואגים להציל חיים, ועוד רבים שמוסרים נפשם למען עם ישראל. זו לא עבודה, אלא שליחות והזדהות מלאה עם שליחותם החשובה.