הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)במהלך התוכחה מבקר משה את העם על כך שבעטיו של חטא המרגלים הוא לא ייכנס לארץ, וכך נאמר: "גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ הוּא יָבֹא שָׁמָּה …". לכאורה, לפי המתואר בפרשתנו שבספר במדבר, משה לא נכנס לארץ בגלל חטא מי המריבה, שהתרחש בשנת הארבעים. האמנם? כניסתו של משה לארץ כנען לא נאסרה בשל חטא המרגלים שהתרחש בשנה השנייה לצאתם ממצרים?
הרמב"ן מיישב את הסתירה. לדעתו, אכן משה לא נכנס לארץ בעטיו של חטא מי המריבה – אלא שבתוך התוכחה אודות חטא המרגלים מבקש משה להדגיש לעם, שלא זו בלבד שחטאו בחטא המרגלים ונמנעה כניסתם שלהם לארץ, אלא הם גם גרמו לכך שהוא עצמו לא ייכנס לארץ בגלל אירוע מי מריבה.
בעל "אור החיים" דוחה את פירושו של הרמב"ן. לטענתו, מדוע הוצרך משה להאשים את העם באי כניסתו לארץ, הרי הסיבה קשורה למעשיו של משה ולא לעם עצמו.
אברבנאל חולק על הרמב"ן וכך הוא כותב :
"ואמנם חטא משה רבנו עליו השלום, כי כאשר שאלו ישראל (לשלוח) המרגלים, לא אמרו כי אם 'וישיבו אתנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן'. … והנה אדוננו משה הוסיף בשליחות דברים הרבה – כי צוה אותם שיראו 'את העם היושב עליה החזק הוא הרפה, המעט הוא אם רב. ומה הארץ אשר הוא ישב בה הטובה אם רעה…' והשאלות האלה, ששאלו מאתם, אין ספק שהיו לכוונה טובה, לשמח את ישראל בבשורות טובות, אבל נמשך מהם מה שנמשך… ולפי שמשה אדוננו צוה בדברים האלה, מה שישראל לא שאלו ולא צוהו הא-ל… ראה הש"י … שגם הוא, שסבב זה, לא יבא שמה, כי שגגת למוד עולה זדון … ".
לדעתו, משה נענש כבר בשנה השנייה שלא ייכנס לארץ בעטיו של חטא המרגלים. אלא, שהעונש נודע למשה רק בשנת הארבעים, בעת אירוע ש מי המריבה. אמנם, הבקשה הראשונית לשלוח מרגלים הופנתה מהעם על מנת להכיר את הארץ ואת נתיביה לצורך כיבוש הארץ, אבל משה, מתוך כוונה טובה, רצה להעצים את שליחותם. הוא נתן להם דגשים נוספים על מנת שיוכלו להתרשם מיתרונותיה של ארץ ישראל, ולשווק את סגולותיה בפני העם. בסופו של דבר, בדיקת הכדאיות היתה לרועץ. בעוד שמשה ציפה שהמרגלים ישבחו את הארץ נוצרה תוצאה הפוכה, והמרגלים הוציאו את דיבת הארץ.
כלל גדול למדנו ממשה, שמנהיג חייב לקחת אחריות על מעשיו, גם אם כל כוונתו היא לטובה. הרי בסופו של דבר, החטא נגרם כתוצאה מיוזמתו של משה, להציע למרגלים לבחון גם את הכדאיות לכניסה לארץ. כאשר משה מתמקד בחטאם של המרגלים בתוכחתו הוא מביע את תסכולו : 'גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם …'. אמנם, הוא מאשים את ישראל על כך שעונשו נגזר מחטאם, אבל בסופו של דבר, הוא לוקח אחריות על מעשהו ונענש.
בימים אלו אנו מבכים חמש צרות שאירעו לישראל. מחטא המרגלים ועד חורבן הבית, אנו מתמקדים בסיבות שהביאו לחורבן הבית על מנת שנוכל ללמוד לקח מאותן טעויות.
האחריות מוטלת על כולנו ללא כל קשר למנהיגי העם. אולם ספציפית מחטא המרגלים נוכל ללמוד שגם המנהיג נושא באחריות על תוצאות ההחלטות שקיבל, גם אם הוא מתכוון לטובת העם.
לקיחת אחריות היא גם מוסרית וגם מאפשרת את המשך אמון העם במערכת.
