אבינועם הרש (מחנך ומעביר שיחות להורים מורים ונוער)בעזרת ה' ובישועתו, בשנה הבאה אתחיל ללמד כמחנך ב'אמית' כפר גנים בפתח תקווה. אני רוצה לשתף אתכם בחוויה אחת מיום היערכות:
בשעה שתיים ירדנו לארוחת צהריים, ואז אני קולט מחנך אחד שהגיע ראשון, מישהו שאני לא מכיר, מסיים להעמיס את הצלחת שלו ופשוט בוהה בכל השולחנות הריקים במקום ללכת ולתפוס מקום בשולחן. ככה, רגע ועוד רגע ועוד רגע… עומד שם ובוהה.
בזמן שהתחלתי להעמיס סלומון לצלחת שלי, אמרתי לו כזה בצחוק: "אחי, כל השולחנות אותו דבר…". בקטע של: מה יש לך לחשוב כל כך הרבה? הוא הסתכל אליי בחיוך נבוך ושאל אותי: "רגע, אתה מוכר לי…אתה לא אבינועם הרש?". אמרתי לו: "אממ כן". הוא המשיך: "אני עוקב אחריך המון… בעיקר אחרי סיפורי החרם שאתה מפרסם בדף שלך. אפילו התלבטתי אם לכתוב לך. אז אם כבר שאלת, אתה יודע למה אני עומד ובוהה במקום פשוט לשבת?". שתקתי. הוא המשיך: "כי בכיתה ז' עשו עליי חרם. הדברים הגיעו לידי כך שפעם אחת הגעתי, כמו שאר החברים שלי, לבר מצווה של חבר והיו שם שולחנות כמו פה… הייתי ראשון והתיישבתי, ופתאום אני קולט שאף אחד לא מוכן להתיישב לידי, כי הייתי כל כך מנודה…".
הרגשתי צמרמורת. הוא המשיך בכאב: "אתה יודע כמה זמן עבר מאז? יותר מ-20 שנה. ומאז, בכל אירוע שאני מגיע אליו לבד או עם אשתי, לחברים בקהילה או למשפחה, אני פשוט עומד ובוהה ולא מסוגל לשבת ראשון – מהפחד שאף אחד לא ירצה לשבת לידי".
שאלתי אותו: "חשבת ללכת לייעוץ? להציף את זה? אתה מספר לי על טראומה שעברת…". "הלכתי מאז שלוש שנים… זה לא כל כך עזר, עדיין כל הגוף שלי נדרך. ואתה יודע עוד משהו?". "מה?" שאלתי. "בדיוק בגלל זה החלטתי להיות מחנך. הבטחתי לעצמי שאת הגיהינום שאני עברתי – לא אתן לאף תלמיד לעבור", אמר.
הכאב של המחנך הזה, שאמר לי שזו הפעם הראשונה שהוא פותח את זה ככה מולי, רק בגלל שהוא עוקב אחריי ויודע שאני מציף ומתעסק עם הנושא, פשוט לא עזב אותי עד סוף היום.
חרם. יש דברים שעוברים ומתנדפים עם הרוח – ויש כאלו שלא.
***
שמעתי סיפור על עמנואל מורנו הי"ד, שהיה פעם בתקרית באירוע בדרום. עמנואל היה אז בדרגת סגן אלוף, ובעצם היה מקביל למפקד סיירת מטכ"ל, והוא ניגש לאירוע במכנסיים צבאיות ובחולצה אזרחית.
ראה אותו סגן משנה שלא ידע במי מדובר, גער בו ואמר לו בכעס: "חייל! אתה לא יכול להגיע לכאן על אזרחי. לך תיקח מדים ותתלבש!" ועמנואל מורנו, מפקד צוות במטכ"ל, סגן אלוף, במקום לנפנף את החייל החצוף הזה ולהגיד לו שיעוף מכאן, פשוט הלך, התלבש בחולצה צבאית ובכוונה השאיר את הדרגות שלו ולא עטה אותן, כדי לא לבייש את החייל – שהיה קולט שהוא בעצם גער בסגן אלוף… ואז עמנואל חזר שוב לזירת האירוע, והחייל בכלל לא הבין במי מדובר.
תודה לאחיה סנדובסקי על הסיפור.
