הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)אירועים גדולים מתוארים בפרשת ואתחנן, והחשוב שבהם הוא מעמד הר סיני. פסוקים משמעותיים מצויים בפרשתנו. אחד מהם הוא "שמע ישראל". בין אותם אירועים ופסוקים חבוי פסוק שהוא בעל השלכות גדולות לחיים המוסריים שלנו: "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה' לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה … ".
רש"י מסביר שפסוק זה מורה לנו להתנהג עם הזולת "לפנים משורת הדין". אמנם הדין קצוב ומדוד, אבל עדיין יש מקום מבחינה מוסרית להתפשר, להגיע להסכמה. יש לחתור לא רק לאמת, אלא גם לשלום. ובכלל, על האדם לשאוף להיות טוב יותר ממה שהחוק היבש מורה לו לעשות.
הרמב"ן הולך רחוק יותר מרש"י. לדעתו, יש בהוראה זו הדרכה להנהגות שאותן הקב"ה לא ציווה, וזו לשונו: "וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות כולם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון לא תלך רכיל, לא תקום ולא תטור, ולא תעמוד על דם רעך… וכיוצא בהן, חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין… עד שיקרא בכל ענין תם וישר".
בעוד רש"י סבור שהפסוק מורה לאדם לעשות מעבר לדרישת החוק היבש, הרי שהרמב"ן סבור שהתורה איננה יכולה להקיף את כל המצבים שמתהווים במציאות חייו של האדם, ולכן היא דורשת ממנו לעשות את הישר והטוב גם אם אין ציווי מפורש לכך.
ניתן לדמות את דבריו של הרמב"ן למה שמכונה "החלק החמישי" של השולחן ערוך. כידוע, לשולחן ערוך ארבעה חלקים, ואולם נהוג לומר שיש גם חלק חמישי שאינו כתוב במפורש אבל הוא קיים; הוא דורש מהאדם להיות בן אדם ('מענטש'). מטרת הציווי של "ועשית הישר והטוב" הוא למנוע היווצרותן של עוולות חברתיות. כאשר חברה נאמנת לפורמליזם ההלכתי, עלולה להיווצר סיטואציה שיש בה חוסר רגישות ואטימות.
דוגמה לכך ניתן להביא ממסכת בבא מציעא פג ע"א. הגמרא מספרת על סבלים שנשאו על כתפיהם חבית של יין עבור רבה בר בר חנה. אולם, בדרך הם שברו בשוגג את החבית. רבה בר בר חנה לקח את מלבושיהם בשל ההפסד שגרמו לו. הסבלים הלכו לדין תורה אצל רב, והוא פסק שרבה יחזיר את בגדיהם. הפועלים, שכל כך התאמצו, ביקשו גם את שכר מלאכתם, שכן עניים הם ואין ביכולתם לקנות מצרכים בסיסים לבית. גם בהקשר הזה הורה רב לרבה בר בר חנה לשלם להם עבור מלאכתם.
ייתכן שלקיחת מלבושיהם של הסבלים בידי בעל הבית מוצדקת מנקודת מבטו, אבל היא עבירה מוסרית והלכתית מנקודת מבטה של התורה. התורה מזהירה מפני לקיחת כסותו של אדם עני אפילו מתוך מניעים צודקים. העני נותר חסר לבוש: "…בַּמֶּה יִשְׁכָּב וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן". מעיקר הדין מגיע למלווה משכון עבור חובו שאינו נפרע, אבל התורה דורשת חמלה ורחמים. החיים המוסריים הם שילוב של צדק וחמלה, לעשות את הישר [הצדק] והטוב [חמלה].
בשנתיים האחרונות אנחנו נחשפים רבות לתביעה של 'ועשית הישר והטוב'. ישנם רבים שעל פי חוק אינם נדרשים להתגייס, אבל הם מבקשים להיות חלק מהמשימה. רוח ההתנדבות קיימת בבתי החולים, בשיקום ההריסות בצפון ובדרום, בעזרה ובליווי של פצועים ומשפחות שכול.
מסר דומה ניתן ללמוד מט"ו באב שחל בשבת זו. בעוד בתשעה באב נחרב הבית בעטיה של שנאת חינם, הרי שט"ו באב מסמל את האהבה וההתחשבות של אחד בשני, כפי שבא לידי ביטוי במחול של בנות ירושלים שחוללו בכרמים בבגדי לבן שאולים. יש כאן התחשבות בזולת, במי שאין לה – ועשית הישר והטוב.
