אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])הכניסה לארץ המובטחת לאחר ארבעים שנות נדודים במדבר, מלווה בתקוות ובציפיות רבות, ולצידן חששות לא מעטים בדבר העתיד הצפוי.
איך תהיה ההשתלבות של העם היהודי החדש במזרח התיכון שיושביו אינם בדיוק 'חובבי ציון' ? איך יהיה, יתעצב ויתגבש המרקם החברתי התוך ישראלי? מה יהיה הקשר בין השבטים הפזורים בכל עבר ? איך יתממשו ערכי הלכידות החברתית והערבות ההדדית בימי שלום ובימי מלחמה ? הרבה סימני שאלה בצד סימני קריאה.
בנקודת הזמן הזו ובמקום הזה, ניצב משה רבנו ערב פרידתו מהעם ומזהיר מפני שני סוגי אויבים- האויב החיצוני והאויב הפנימי.
האויב החיצוני – הם אותם עמי המזרח התיכון, אשר משחר הקמתם לא ראו בברכה, בלשון המעטה, את השכן היהודי הזה, שבא לגור באמצע השכונה, מוקף בשונאים ובאויבים, חמוש באמונה לוהטת ובזכות אבות. עם יהודי הטוען בעיניים בורקות שטריטוריות רבות באזור שייכות לו- 'מִן הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן מִן הַנָּהָר נְהַר פְּרָת וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן יִהְיֶה גְּבֻלְכֶם'.
לנוכח פני השכן היהודי החדש המתעקש לדור קבע בליבה של הארץ הזו, מגבשים השכנים מסביב 'אָהֳלֵי אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים מוֹאָב וְהַגְרִים, גְּבָל וְעַמּוֹן וַעֲמָלֵק פְּלֶשֶׁת עִם יֹשְׁבֵי צוֹר, גַּם אַשּׁוּר נִלְוָה עִמָּם' אסטרטגיה רבת שנים ממוקדת ומכוונת מטרה: "כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו עָלֶיךָ בְּרִית יִכְרֹתוּ… אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד". בזה אין חדש מאז ומעולם.
האויב הזה מזהה חולשה, מורך רוח, נמיכות קומה, חוסר ביטחון עצמי ופחד. הוא מחפש את החוליה החלשה ואותה הוא תוקף- "וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ…".
לכן, מול סוג כזה של אויב מבקש אותנו הקב"ה בפרשה לפעול במהירות, תוך גילויי עוז, גבורה ותעצומות: " וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים.. לֹא תִירָא מֵהֶם.. וְהוֹרַשְׁתָּם וְהַאֲבַדְתָּם מַהֵר.. לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ בִּפְנֵיכֶם פַּחְדְּכֶם…".
האויב השני בא מבפנים. מתוך העם ומתוך אישיותו של כל אחד- זהו אויב הגאווה, הניכור, המחלוקת, הכוחנות, האטימות, כפיות הטובה והאדישות: " פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ, וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה, וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ…". מציאות של ניכור, אובדן האמונה ואובדן הלכידות החברתית והערבות ההדדית.
מול האויב הזה התרופה צריכה להיות הבנת כוחות הערבות ההדדית והאחדות כתנאי קיומי, במקביל לשינון, תירגול ושיפור הזיכרון האישי והלאומי, הפנמתו והטמעתו ב D.N.A היהודי : "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל..", "..וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר..".
כל אויב והאיפיון שלו וכליי המלחמה שלו, כל אויב והדרך בה ניתן להילחם ולנצח אותו- בין אם במלחמה קונבנציונאלית או במערכה רוחנית וחברתית.
האתגרים עם הכניסה לארץ יהיו גדולים ומורכבים. המלחמות הללו לא תהיינה מהירות, לא בשיטת 'זבנג וגמרנו', ולא תסתיימנה ביום אחד וגם לא בדור אחד, אלא כלשון הפרשה- 'מְעַט מְעָט..', אולם ההבטחה והנחמה הגדולה היא שבסוף כל הקרבות הללו- החיצוניים והפנימיים- אם נשכיל ונדע לעמוד בהם בעוז היכן שצריך, ובענווה היכן שמתבקש- מובטח לנו כפי שאנו רואים לנגד עינינו ממש בדור שלנו: " כִּי ה' אֱ-לֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ".
