דבורה ווגנר, ד"ר, סוציולוגית, עורכת ספרות, לקטורית ומגיהה, מחברת הספר "האברך יענקי וייסברג"לפני כמה שבועות, גל אלגר ואני עמדנו בדוכן של הוצאת 'קינמון'. כבר שלוש שנים שאני זוכה להשתתף בשבוע הספר העברי מהצד הכותב. ביריד שהתקיים במתחם שרונה עוברים ושבים ניגשו אלינו, שאלו, התעניינו, קנו, קיבלו חתימה. שמחה גדולה. אלא שכמה מטרים מאיתנו הבחנו בתכונה רבה. ברור היה לי שלנגד עינינו מתרחשת תופעה במובן הסוציולוגי של המילה. כמובן שהסתקרנתי.
עשרות, אולי מאות, נערות הצטופפו בתורים ארוכים בחום הלח של תל אביב, חיכו בסבלנות מעוררת השתאות. למה חיכו הבנות בכזאת דבקות? הבטתי בגל, והיא חייכה בידענות משועשעת. שאלי את ליחן, היא מבינה ברומנטיקה ארוטית, אמרה. ילדות בגיל הזה? באמת? לרגע קצר מדי חלפה בי מחשבה צדקנית: נו, זה מה שקורה בתרבות המערבית החילונית. הצצתי שוב בשורת הבנות. הן בלטו כמעט מייד. החצאיות, השרוולים הארוכים יחסית, משהו בסגנון שבו אספו את השיער, אולי אפילו התכשיטים. בנות אולפנה, לא היה לי ספק. החלטתי לגשת לדוכן, להציץ בספרונים הוורדרדים-סגלגלים-אדמדמים. מודה שעבר בי כיווץ של מבוכה. הילדות האלה קוראות את זה?
כאמור, חלפו כמה שבועות. סוף-סוף תפסתי לשיחה את ליחן שירן, מומחית הז'אנר, מחברת הספר "דמייני שקיבלת הזדמנות שנייה". תראי, היא אמרה, נערות בגיל הזה צמאות לידע. הן רוצות לדעת מה קורה בגוף שלהן, להיסחף, להתאהב. הספרים האלה לא רק עונים על צורך – יש להם יח"צ משוכלל. תרבות הרשתות החברתיות מוֹכרת. מישהי מתלהבת מספר, מפרסמת אותו בטיקטוק, ומייד כולן רוצות גם.
הז'אנר הזה הוא כמו ג'אנק פוד – זמין, מהיר, ללא ערך תזונתי, לעיתים מזיק. בספרים האלה המעבר ממבט מחשמל להתאהבות טוטלית הכוללת יחסים פיזיים מלאים, הוא לעיתים מהיר מדי. אין תהליך עמוק של היכרות, של חקירה הדדית, של כיבוד הקצב המתאים לכל אחד מבני הזוג, אמרה ליחן שאינה חשודה בדוסיות.
הבלבול רק גובר כשמוסיפים את התפיסה הדתית-שמרנית. ממה שראיתי אין טעם לאסור או להיאבק. הבנות יצרכו את הז'אנר, הוא זמין ומצוי בכל מקום. נשאר לנו ההורים, המחנכים והאוהבים לעשות את מה שאחראי: לספק מידע מדויק ומהימן. האם ספרי הרומנטיקה יעברו תהליך "הדתה" שיעשה חסד עם הסקרנות הטבעית של בנות אולפנה? האם יש מקום לספרי רומנטיקה המשלבים תפיסת עולם של קדושה, להציג את הדילמות של בנות ובנים דתיים? מניחה כפפה להרמה.
