לתקוף או לעקוף?

דרכים רבות להתמודד עם מצוקה ומצב מאיים. חלוקה גסה תבחין בין התמקדות באיום, מחולל המצוקה, להתמקדות במימוש היעד, שעוכב ונחסם בשל הופעת האיום/המשבר. המתמקדים במחולל המצוקה כוונתם ברורה: לעצור אותו ולהפסיק את פעולתו לאלתר. לעיתים, תידרשנה לשם כך פעולות מהירות וחד-צדדיות כמו הנחת חוסם עורקים, ביצוע ניתוח או טיפול אגרסיבי ויציאה ישירה להתקפה, גם במחיר פגיעה היקפית באזורים בריאים ומתפקדים.

באשר למתמקדים במימוש יעדים, שהוגדרו טרם המשבר – הם יכוונו את משאביהם ומרצם למציאת דרכי פעולה חלופיות להגשמתם, בהינתן המציאות שנוצרה וחרף המשבר, תוך צמצום מקסימלי של השלכותיו. עבודה זו אורכת זמן ומניבה תוצאות לאורך זמן.

שתי אסטרטגיות הפעולה חשובות ומחייבות בחירה ואומץ לב. הן ננקטות מול משבר זוגי, מחלה קשה, פציעה, פיטורין וכמובן מתבטאות בניהול המלחמה. למרות חשיבות שתיהן והיותן, על פי רוב, כרוכות זו בזו תחת יעד על משותף (בריאות, חיי ביטחון ושגשוג), איני מאמינה ביישום בו זמני של שתי האסטרטגיות אלא בצורך בתעדוף אחת על פני חברתה, עד להשגת המטרה שהוגדרה (הכחדת מקור הסבל/המחלה, הגברת החיים והחוסן).

מול דילמה ערכית קשה נדרשות ברגע נתון, מחויבות והכרעה. "יש משהו נורא באחריותו של אדם, ובה בעת משהו רב הוד! נורא לדעת שבכל רגע ורגע מוטלת עליי אחריות לרגע הבא… כל רגע נתון מכיל הרבה אפשרויות, ויש ביכולתי לבחור רק אחת ולממש אותה" (ויקטור פראנקל, 'כן לחיים למרות הכל', עמ' 146).

בחירת מטרה משמעה לקיחת אחריות על תוצאותיה. החזקת דילמה בשתי קצותיה ללא הכרעה, כמו גם תנועה תזזיתית בין אסטרטגיה לאסטרטגיה, שוחקות את הגוף ואת הנפש ומעכבות את השגתו של שינוי תפקודי בר-קיימא.

אניטה מורז'אני נלחמה בסרטן והחלימה ממנו לאחר חוויית סף מוות, ששינתה את תפיסת עולמה. במהלך חיפושיה אחר טיפולים, היא נקלעה למבוי סתום מעורר חרדה: שיטות רוחניות ורפואיות של ההודים והסינים (הקשורים למוצאה ומגוריה) והרפואה המערבית, נמצאו סותרות זו את זו לחלוטין והובילו אותה להסתייגות מרוב סוגי המזון ולהידרדרות גופנית מהירה. מסקנה שליוותה את החלמתה, נעוצה בעידוד ופיתוח היכולת שלנו להקשיב לעצמנו ולצמצם את התנועה בין מערכת כללים אחת לחברתה.

לתקוף או לעקוף? לבחור אסטרטגיה אחת ולפעול, כשאנו מצוידים בנשימה עמוקה ובמפת דרכים אישית ומעודכנת.

לתגובות: naomieini1@gmail.com