סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתשאלה: חייל נכנס לחדרו בשבת, ומצא שאחד החברים לחדר הפעיל במקום את התאורה ואת מיזוג האוויר. האם מותר לחייל לשהות בחדר או שעליו לעבור לחדר אחר?
תשובה: חכמים אסרו ליהנות מחילול שבת של יהודי אחר, בין שחילל את השבת בשוגג ובין שחילל את השבת במזיד (שולחן ערוך אורח חיים, שי"ח א'). לפיכך, מעיקר הדין אכן אסור לחייל ליהנות מתאורה או ממיזוג שהופעלו בשבת באיסור.
כדרך שאסרו חכמים ליהנות ממלאכת יהודי שחילל את השבת, כך אסרו ליהנות גם ממלאכת נוכרי בשבת (שולחן ערוך אורח חיים, רע"ו א'; שכ"ה ד'-י"ג). אמנם, אם הנוכרי ביצע מלאכה עבור עצמו, ומדובר על מלאכה שהיא בגדר "נר לאחד – נר למאה", כלומר שלא שייך להוסיף בה עבור אדם אחר – אין איסור. לפיכך, אם חבר לחדר שאינו יהודי הפעיל להנאתו שלו את התאורה או המיזוג – בפשטות אין איסור ליהנות מהם ולהשתמש בהם.
ביחס להלכה זו האחרונה של מלאכת אינו-יהודי בשבת, פסק הרמ"א (על השולחן ערוך, אורח חיים רע"ו א'): "אם עשה אינו יהודי בבית ישראל מדעתו, אין הישראל צריך לצאת, אף על פי שנהנה מן הנר או מן המדורה"; ומסביר המשנה ברורה שם: "ומה יש לו לישראל לעשות?! לא הטריחוהו לצאת מהבית בשביל זה, ויזהירנו על להבא שלא לעשות כן". המשנה ברורה מוסיף ומסביר, שאם הייתה הסכמה שבשתיקה או רמיזה וקריצת עין וכו' – הרי זה אסור. אבל, אם בעל הבית אכן לא ביקש ולא דרש מן הנוכרי לעשות מלאכה, והנוכרי פעל לחלוטין מיוזמתו – אי אפשר לאסור על אדם להשתמש בביתו בשבת, רק כי הוא נהנה ממלאכת נוכרי שהתבצעה שלא בידיעתו ושלא בהסכמתו. כלל גדול קבעו חז"ל במקומות רבים בתלמוד: "אין אדם אוסר דבר שאינו שלו".
בשו"ת אגרות משה (אורח חיים א', קכ"ג) פסק, שהלכה זו נכונה גם ביחס למלאכה שביצע יהודי בשבת באיסור. הוא מספר שהרב יצחק הוטנר זצ"ל, מגדולי התורה המובהקים בארצות הברית, שאל אותו האם יש מניעה מלהיכנס הביתה ביום חורף קר, לאחר שיהודי שאינו שומר שבת הדליק במקום את החימום. הרב פיינשטיין פוסק להתיר ומבסס את הפסק על הגמרא במסכת פסחים (דף כ"ה-כ"ו), שעוסקת ב"הנאה הבאה לאדם בעל כרחו". כלומר, ברור שהוא נהנה בשבת מן החימום שהופעל בבית, אבל הדבר נעשה בעל כרחו, שכן אין לו ברירה אלא להיכנס לביתו ולא להישאר בחוץ.
הרב פיינשטיין מוסיף שאפילו אם בפועל יתכוון ליהנות מן החימום, כלומר מן המלאכה האסורה – גם זה מותר, שכן למסקנת הסוגיה שם מותר ליהנות מאיסור דרבנן אם זו הנאה שבאה לאדם בעל כרחו, והרי הלכה פסוקה היא שהאיסור ליהנות מ"מעשה שבת" של ישראל – הוא איסור דרבנן. אמנם, התוספות במסכת פסחים שם נטו להחמיר גם באיסור דרבנן, ואולם הרב פיינשטיין סבור שבמקום צורך גדול, וכדי לא לפגוע בעונג השבת ולהישאר בחוץ בקור – יש להקל בזה.
בספר ילקוט יוסף (סימן שי"ח סעיף מ"ג) מצטט את פסק הרב פיינשטיין, ומספר שהרב עובדיה יוסף זצ"ל הסכים איתו. היה מי שביקש להחמיר ולהורות לבעל הבית לפתוח את חלונות הדירה, כדי שהקור יחדור פנימה ואז ההנאה מן החימום שהודלק בשבת באיסור תהיה פחותה. הרב עובדיה יוסף ראה בכך מידת חסידות, אך הדגיש שמעיקר הדין אכן מדובר על "הנאה הבאה לאדם בעל כרחו", ולכן אין בזה חשש.
לאור כל האמור, כתב בספר "הצבא כהלכה" (פרק ל"ד): "אדם אינו חייב לעזור את ביתו על מנת להימנע מלהנות ממעשה שבת – על פי הרמ"א בעניין גוי שהדליק נר או מדורה בבית ישראל … וכן הדין גם במעשה שבת של ישראל. לכן, חייל הדר בחדר או אוהל קבוע, רשאי להיכנס אליו למרות שהופעלה בו ההסקה באיסור, או למרות שהדליקו את האור או פתחו מקלט רדיו וכדומה. ואף שמותר לו לשהות בחדרו, יתכוון שלא להנות מ'מעשה השבת', ולא יעשה מעשה שלא היה עושהו אם לא היה נעשה האיסור, כגון שלא יתקרב להסקה במטרה להתחמם וכן לא יקרא לאור המנורה שהודלקה באיסור. וכשם שרשאי במקרה הנ"ל להיכנס לחדרו, כן רשאי להיכנס לחדר האוכל". לאור דברים מפורשים אלה, כך פסקנו גם אנחנו ברבנות הצבאית בספר "תורת המחנה", פרק מ"ט תשובה ג'.
לסיום, חשוב להדגיש שאחד האתגרים ההלכתיים בשירות הצבאי קשור בגיוון החברתי של משרתי צה"ל: שומרי מצוות יחד עם אינם שומרי מצוות; יהודים יחד עם אינם יהודים וכן הלאה. בהסברה נכונה, בידידות ובמאור פנים, נכון להבהיר את כללי ההתנהגות בחדרים המשותפים – בשבת ובחול – וכך לשמור על כבודו ועל אמונותיו וערכיו של כל חייל, כדי שהמסגרת הצבאית תוכל להמשיך ולמלא את תפקידה בהגנת העם והארץ, מתוך רעות ולכידות, כאיש אחד בלב אחד.
