אחיי, גיבורי התהילה

בעקבות המלחמה נותרו הרבה לוחמים קטועי גפיים וידיים. בין אלה אזרחים וחיילים שנפצעו בטבח שביצעו מחבלי הנוחבה במסיבה בנובה וביישובי העוטף והסביבה, ונשארו בשטח זמן ממושך מבלי שניתן היה להעניק להם טיפול הולם. האחרים הם בעיקר חיילים שנפצעו בשדה הקרב, בעיקר ממטענים ומסיבות אחרות.

ההשקפה הדתית הרגילה הפכה את הפסוק "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" (דברים, ח', י"א-י"ז), לפסולה, כמשתמע מראשית הפסוק, "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ד' אֱ-לֹקיךָ", שמא יעלה בדעתך לומר כך?  דע לך שאין הדבר כן … כי אם ד' א-לקיך וכו'. מכאן צמחה פסילה לכל ההדגשות האמורות בלשון "כוחנו עמנו" וכדומה. אולם, עיון מעמיק קצת יותר במפרשים יעמיד אותנו על פירוש שונה לגמרי לפסוק זה. כך למשל הר"ן בדרשותיו, מקבל את הפסוק בחיווי חיובי – כך תוכל לומר! – בתנאי שתזכור את נותן הכוחות יתברך. אין רע, אם כן, אם הולכים אנו בעקבות המחשבה הטבעית ותולים את הצלחתנו בכוחותינו, הצרה מופיעה רק כששוכחים את המקור הא-לוקי לכוחות אלה, ומנסים להעמיד את כוחות האדם בחטיבה עצמאית, מנותקת ממקורה  (תחילת דרוש י'). החיל אם כן הוא גם הכוח הצבאי שהביא לניצחון על עמי כנען, כדברי הרמב"ן – "ידוע כי ישראל גיבורים ואנשי חיל למלחמה כי נמשלו לאריות ולזאב יטרף" (שם, ח'). והחיל הוא גם השגשוג הכלכלי, כדברי רש"י – "'החיל הזה' – ממון".

המושג 'יד' בלשון בני אדם בזמן התלמוד התייחס לכף היד ולאמה עד המרפק (ערכין י"ט ע"ב). לעומת זאת, בלשון תורה משמש המושג 'יד' לעתים באופן מצומצם לכף היד (רש"י מנחות ל"ז ע"ב ד"ה 'ידך'). וכן בקידוש ידים ורגליים של כהנים במקדש, 'יד' הוא עד הפרק (חולין ק"ו ע"ב, ערכין שם). לעתים לחלקים אחרים של הגפה העליונה, כגון הקיבורת בתפילין 'ידך' היא הקיבורת (ערכין, שם), ולעתים 'יד' משמש במושג רחב של הגפה העליונה כולה כגון נשיאת כפים של כהנים כוללת גם קנה וזרוע (סוטה ל"ח ע"א), 'כף היד' הוא החלק של היד שאליו מחוברות האצבעות.

בדיני תפילין– הפוסקים דנו במצבי קטיעה שונים. אם נקטעה ידו השמאלית, ונשארה זרועו עם הקיבורת – יש סוברים, שיניח עליה בברכה (אנציקלופדיה תלמודית, ע' גדם). יש סוברים, שיניח על הקיבורת הגידמת בלא ברכה, כדין ספק ברכות להקל (באוה"ל סי' כ"ז, ד"ה בלא). יש סוברים, שיניח על היד הימנית הבריאה בלא ברכה (מג"א סי' כ"ז סק"ג). ויש סוברים, שפטור לגמרי מלהניח תפילין של יד  (אור זרוע ח"א סי' תקע"ז, וראה שו"ת ציץ אליעזר חי"ח סי' ג' אות א', מה שכתב בטעם האור זרוע). אם נשאר גם קצת מן הקנה, לדברי הכל יניח על היד השמאלית ויברך (מ"ב סי' כ"ז סק"ה). אם נקטעה כל הזרוע השמאלית, כולל הקיבורת, עד הכתף – יש אומרים, שפטור לגמרי מלהניח, אפילו על יד ימין (שו"ת רמ"א סי' קכ"ב). ויש סוברים שיניח בימין, אלא שיברך על של ראש שתי הברכות (שו"ת שבות יעקב ח"א סי' ג'). בכל המקרים של קטיעה, כשפטור להניח של יד לשיטות השונות, עדיין חייב בשל ראש (מ"ב סי' כ"ז סק"ו, ושעה"צ סק"ז).

אם נולד ללא יד שמאלית כלל, יניח על יד ימין, ויברך רק על של ראש (שו"ת שבות יעקב, שם), אם נקטעה אצבעו השלישית בכף ידו השמאלית, יניח כרגיל בברכה, ויכרוך על האצבע הסמוכה לאגודל (שו"ת חלקת יעקב ח"ג סי' ק"ג).

אם נקטעה ידו הימנית – יש מי שכתב, שפטור מן התפילין, שהתורה לא חייבתהו שיהיה לו שליח לקשור את התפילין, אך דעת האחרונים, שחייב להניח על יד שמאל (מ"ב סי' כ"ז סק"ו, ובשער הציון שם).

נשיאת כפיים – כהן שנקטעה ידו, יש אומרים, שלא יישא כפיו, אפילו כשהכוהנים מכסים פניהם וידיהם, ואפילו רגילים אצלו, כי זה מום ניכר (שו"ת רדב"ז סי' ב' אלפים קי"ז), יש אומרים, שיישא כפיו בלא ברכה (שו"ת אבני נזר חאו"ח סי' ל"א, נשמת אברהם חאו"ח סי' קכ"ח סק"ג). ויש מי שכתב, שבזמנינו שמכסים הכהנים את פניהם וידיהם, אף אם נקטעו אצבעות ידיו, יכול לעלות לדוכן ולברך (שו"ת יביע אומר ח"ח חאו"ח סי' י"ג).