נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)דברי תוכחה קשים נאמרים לעם בפרשה. אחד מהם נוגע להתנהלותו בנוגע לזיכרון ולהיסטוריה:
"זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר-וָדֹר; שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ." (דברים ל"ב, ז')
שלוש "היסטוריות" מצוינות בכתוב: היסטוריה של תחילת האנושות, היסטוריה של הדורות האחרונים והיסטוריה משפחתית.
למה לי היסטוריה עכשיו?
"תחום הדעת – היסטוריה, עוסק בתולדות האנושות, מראשית התפתחות התרבות, וחושף את הלומדים להבנת תהליכים, מניעים, השפעות וכוחות הפועלים בעולם. למידה רצופה ועקבית… מרחיבה דעת… ומסייעת: לחנך אדם להיות אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו, אזרח נאמן למדינת ישראל, המכבד את הוריו ואת משפחתו, את מורשתו, את זהותו התרבותית ואת לשונו; ללמד את תולדות א"י ומדינת ישראל; ללמד את תורת ישראל, תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית, להנחיל את תודעת זכר השואה והגבורה… לחזק את כוח השיפוט והביקורת, לטפח סקרנות אינטלקטואלית, מחשבה עצמאית ויוזמה ולפתח מודעות וערנות לתמורות ולחידושים. לימוד וידיעה של העבר הם הבסיס לבנייתו של עתיד ערכי ומוסרי." (חוזר מנכ"ל משרד החינוך, אוגוסט 2019)
מצבו של מקצוע ההיסטוריה בישראל, בכי רע: דו"ח מכון ואן ליר העלה שבשנת 2014, 1,600 תלמידים למדו היסטוריה ברמה של 5 יחידות, שהם 1.8% מכלל הניגשים לבגרות (ירידה של 31% בהשוואה לשנת 1996).
אם לא די בכך, מגפת הקורונה הביאה לכך, שבחודש אפריל האחרון (2020) שתי יחידות החובה בהיסטוריה, הפכו לרשות.
ניתן לקשר את חוסר העניין בלימוד היסטוריה לרוח הפוסט-מודרנית, המרוכזת בפרט ומתנערת משיח של אידאות וטובת ה"קולקטיב". גם למהפכה הדיגיטאלית יד ורגל בדחף להמציא את עצמנו, יום-יום מחדש.
באשר לרובד המשפחתי, יש ואנו מפסיקים לשאול ולהתייעץ עם ההורים, מניחים שניסיון חייהם וידיעותיהם אינם רלבנטיים לאתגרי ההווה. גישה זו אופיינית לגיל ההתבגרות, ולעיתים, לצערי, עת ההורים מזדקנים.
עצמאות, מבטאת לרוב בגרות ותחושת מסוגלות עצמית גבוהה. ועם זאת, ה' קובע בפרשתנו: נטישת ההיסטוריה ומחוללה, כלומר, התנתקות מן השורשים הערכיים והמוסריים (ברמה העולמית, הבין-דורית והמשפחתית), טומנת בחוּבה, טיפשות – מעשה נְבָלה, כפיוּת טובה וסכנה זהוּתית וקיומית: "עַם נָבָל, וְלֹא חָכָם, הֲלוֹא-הוּא אָבִיךָ… הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ.", "…אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה…וְאֵין מִיָּדִי, מַצִּיל." (פס' ו', ל"ט)
האזינו- כי עדיין יש ממי ללמוד.
(האזינו, ערב יוכ"פ תשפ"א)
