ד"ר גבריאל חזות (ממייסדי 'מידה טובה' לחקר ההיגיון היהודי, מרצה באונ' חיפה, ומקים תנועת 'ואהבת'- עושים טוב בישראל)מה משמעותה של סגולת ישראל בשעה שדם יהודי נשפך כמים? כיצד מתיישבת בחירתנו כ"עם קדוש" עם המציאות הקשה של טבח אכזרי? דווקא בימים אלה, כאשר עם ישראל מתמודד עם אחת המתקפות האכזריות בתולדותיו, מקבלת שאלת הסגולה והבחירה משמעות חדשה ומטלטלת.
"כי עם קדוש אתה לה' א-לוהיך" – אמירה זו, הנראית לכאורה כהצהרת עליונות, מקבלת משמעות עמוקה ומורכבת דווקא בשעת משבר. משלו של רבי יהודה הלוי, המדמה את ישראל ללב באיברים, מאיר באור חדש את המציאות הנוכחית. האם לא ראינו כיצד דווקא בשעת המתקפה הנוראית, פעם הלב היהודי בעוצמה חסרת תקדים? האם לא חזינו כיצד הזרים דם חיים לכל חלקי האומה?
דווקא בימי מלחמת "עם כלביא", מתבררת משמעותה האמיתית של הסגולה. לא עליונות גזעית, חלילה, אלא אחריות מיוחדת. כשם שהלב אינו מתגאה במעמדו אלא ממלא את תפקידו ללא הרף, כך גם עם ישראל. ההתגייסות ההמונית, הערבות ההדדית, הנכונות להקרבה – כל אלה אינם ביטוי לעליונות, אלא למחויבות עמוקה לתפקיד שהוטל עלינו.
"אתה בחרתנו" – הבחירה היא עובדה, אך משמעותה היא בראש ובראשונה אחריות. ראינו זאת בימי המלחמה. בעוד האויב בחר בדרך הטבח והאכזריות, בחר עם ישראל, למרות הכאב העצום, לשמור על צלם אנוש. הסגולה מתבטאת לא בהתנשאות, אלא דווקא ביכולת לשמור על ערכי מוסר גם בשעת מלחמה קשה.
הדרך בה נוצרנו כעם, כפי שמתוארת בספר בראשית, מקבלת משמעות מיוחדת בימים אלה. כמו אז, גם היום אנו עוברים תהליך של התגבשות והתחשלות דרך קושי וסבל. האויב, כמו פרעה בשעתו, מגלה להפתעתו כי איננו סתם אוסף של פרטים, אלא עם מאוחד בעל סגולה מיוחדת. האין זה מדהים כיצד דווקא ברגעי המשבר הקשים ביותר, מתגלה אותה סגולה במלוא עוצמתה?
הסגולה המוזכרת בפרשתנו, הגנטיקה הרוחנית, כפי שהתבטאה בימי המלחמה, אינה מתבטאת בעליונות או בהתנשאות, אלא דווקא בנכונות להקרבה, בערבות הדדית, באחדות חסרת תקדים. מתנדבים מכל שכבות העם, חילונים וחרדים, ימין ושמאל, כולם התאחדו במאמץ משותף. האין זו ההוכחה המובהקת ביותר לאותה סגולה מיוחדת שניתנה לנו?
כמו הלב, שאינו מבקש תהילה על פעולתו המתמדת, כך גם עם ישראל בשעתו הקשה. אין כאן התרברבות או התנשאות, אלא מילוי שליחות. ההתמודדות עם האתגר הנורא שהוטל עלינו אינה מתוך תחושת עליונות, אלא מתוך הכרה עמוקה באחריות המיוחדת שניתנה לנו.
"ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת" – משפט זה מקבל משמעות מיוחדת בימים אלה. השם שנקרא עלינו אינו אות של כבוד בלבד, אלא בעיקר אות של מחויבות. האם לא ראינו זאת בהתנהגות חיילינו, השומרים על טוהר הנשק גם מול אויב אכזר? האם לא ראינו זאת בהתגייסות האדירה של העורף לסייע לנפגעים ולמפונים?
מלחמת "עם כלביא" מלמדת אותנו פרק חדש במשמעות היותנו עם סגולה. היא מראה לנו שהסגולה אינה זכות יתר, אלא אחריות מיוחדת. היא אינה מתבטאת בהתנשאות, אלא דווקא בנכונות לשאת בעול, להקריב, לעמוד איתן מול אתגרים בלתי אפשריים.
בימים אלה, כאשר העם היהודי ניצב בפני אחד המבחנים הקשים בתולדותיו, מתברר כי סגולתו אינה מתבטאת בעליונות על אחרים, אלא ביכולת להתעלות מעל עצמו. כמו הלב, הממשיך לפעום ללא הרף גם ברגעי משבר, כך גם עם ישראל ממשיך למלא את ייעודו המיוחד – להיות אור לגויים דווקא ברגעי החושך הגדולים ביותר.
אכן, "אתה בחרתנו" – אך הבחירה הזו היא קודם כל קריאה לאחריות, למחויבות, לעמידה איתנה בניסיונות. המלחמה הנוכחית מוכיחה שעם ישראל ראוי לאותה בחירה לא בזכות עליונותו, אלא בזכות נאמנותו לייעודו המיוחד, גם ובעיקר בשעות הקשות ביותר.
