פנים חדשות באו לכאן

השתלת פנים היא הליך רפואי להשתלת חלקים בפניהם של אנשים בעלי עיוותים קשים. בתהליך זה נלקחות רקמות מפניו של אדם מת ומושתלות על פניו של המטופל. במקרים מסוימים, כאשר יש צורך בהשתלת פנים מלאה, נלקחות פני התורם בשלמותן ומושתלות על פני המטופל. השתלת הפנים הראשונה שבוצעה על אדם חי הייתה בשנת 2005 בצרפת.

עם סיומו של נאום המצוות – נסגר המעגל, נכרתת ברית בין עם ישראל לד' על קיום המצוות הנזכרות בספר דברים. הציווי על קיום מעמד הברית מופיע בשני מקומות, בפרשת ראה (דב' כ"ז, י"א-י"ג), שם תוכרז מארה על ראשו של המבצע מעשים שונים, והעם עונים "אָמֵן" (שם, ט"ו-כ"ו). החלק השני של הברית מופיע לאחר פירוט המצוות, לאחר מכן ניתן טקסט ארוך המתאר את הברכות והקללות (פר' כ"ח). כעת נוסף אלמנט נוסף – ציווי על כתיבת התורה על אבנים "וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב" (שם, כ"ז ד'-ח'). במדרש מובא ביחס לדברי משה בפתיחת הספר "הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר" (דב' א'), לרמוז כי הסביר להם בכל שבעים השפות שהיו קיימות אז בעולם (מדרש רבה מ"ט, ב' מובא ברש"י). נגישות התורה חייבת להיות לכל יהודי ולכל אדם באשר הוא. התורה אמורה להוות גשר בין בני אדם שונים ודוברי שפות שונות. התורה אמורה גם להוות ביטוי לרבגוניות. הביטוי 'שבעים פנים לתורה', המכוונת לעקרון הרבגוניות שבהבנת דברי התורה אינו מופיע במפורש בחז"ל אלא בספרות המדרשית המאוחרת יותר, "כשם שיין חשבונו שבעים, כך יש שבעים פנים בתורה" (במדבר רבה, י"ג, ט"ז). אך ניתן למצוא לו ביטוי גם בחז"ל על הפסוק "הלוא כה דברי כאשר נאם ד' וכפטיש יפצץ סלע" (ירמיהו כ"ג כ"ט), הסלע או הפטיש המתפוצץ לרסיסיו הוא סמל לדבר ד' המתפרש בדרכים שונות.

בעיות זהות– קיים חשש לתחושת תסכול של המטופל לאחר קבלת השתלים לאור המראה החדש שלו. זה יכול להוביל למשברי זהות משמעותיים.

התורה מתייחסת אל כל אדם באופן אישי על אף השונות בין אדם לאדם ועל אף הזרות שמתקיימת בין אנשים שונים. הגמרא מציינת, "כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות". חז"ל לימדו "שלשה שותפין יש באדם, ד' ואביו ואמו. אביו מזריע הלובן שממנו עצמות וגידים וציפורנים ומוח שבראשו ולובן שבעין. אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ודם ושערות ושחור שבעין. וד' נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים וראיית העין ושמיעת האוזן ודיבור פה והילוך רגליים ובינה ושכל" (נידה, ל"א ע"א).

הרב שלמה אייגר מסביר זאת במושגים של מערכות יחסים בין אדם לחברו, העובדה שלכל אדם יש תווי פנים שונים ומיוחדים, לא מפריעה לי בכלל. למעשה, אני דווקא שמח שהמציאות היא כזו, משום שכך אני מסוגל לשמר את הייחודיות שלי בעולם! והרי כך צריך להיות הדבר, גם כאשר אני מתייחס לדעות האישיות שלי, אל מול שלל הדעות השונות והמגוונות שאני שומע מכל אדם סביבי.

"פנים חדשות באו לכאן" מקורו בברייתא אודות דיני טומאה וטהרה, אם הכלי שינה את צורתו באופן מהותי, עד ש"פנים חדשות באו לכאן", טומאתו הראשונית נמוגה (שבת קי"ב ע"ב).

בשבעת ימי המשתה – מברכים בכל סעודה "שבע ברכות" המסמלות את השמחה של הזוג החדש. מברכים ברכה זו רק אם בין המשתתפים בסעודה יש אדם שלא השתתף בסעודות השמחה שלפני כן. אדם זה, קרוי "פנים חדשות" – כי הוא פנים חדשות בין השמחים בסעודה.

הרב אשר וויס נשאל מפי רופא שיניים, האם מותר להשתמש לשם השתלת עצם הלסת בחומר מילוי המופק מעצמות מתים. החומר נטחן עד דק. הרב וייס דן בשאלה זו בשלשה היבטים. הראשון, מצד איסור הנאה מן המת. השני, מצד חיוב הקבורה. השלישי, האם יהיה מותר לכהן להשתיל אותם בפיו מחשש טומאת כוהנים. בנוגע לאיסור ההנאה מן המת, מביא הרב וייס את מחלוקת הראשונים האם ישנו איסור ליהנות ממת שאינו ישראל. דעת התוספות שאין איסור במת נכרי (בבא קמא י' ע"א), וכך פסק הש"ך (נקודות הכסף יו”ד שמ"ט ס"ק א'), ודעת הרשב"א (שגם מת נכרי אסור בהנאה (שו"ת ח"א סי' שס"ה), וכך פסק השו"ע שם. בפתחי תשובה שם הביא דברי האחרונים שחילקו בין מת ישראל שאסור בהנאה מן התורה למת נכרי שאיסורו מדרבנן, ולכך הקלו בו לחולה שאין בו סכנה.

שיקול נוסף שכתב הרב וייס להקל, מבוסס על הכלל ההלכתי של "פנים חדשות באו לכאן". על פי כלל זה, שינוי מהותי ומוחלט במהות הדבר מפקיע ממנו את דיניו המקוריים. וכך מצינו לגבי טומאת מת בעור מן המת שעבר תהליך עיבוד, שמפסיק לטמא (חולין קכ"ב, ע"א ורמב"ם הלכות טומאת מת פ"ג הי"א), וכן בבשר מן המת שייבש כעפר (מנחת אשר, ח"ב, סי' ע"א).