סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתבמוצאי השבת, פרשת כי תבוא, יצטרפו בני אשכנז לבני עדות המזרח, ויחלו באמירת הסליחות לקראת ראש השנה ועשרת ימי תשובה. בספר "לקט יושר", שנכתב על ידי תלמיד של "תרומת הדשן", הוסבר: "לעולם עומדין ביום ראשון, משום שהוא סמוך לשבת. ונהג כל אדם ללמוד בשבת … לכך טוב להתחיל ביום ראשון, כי העם שמחים מחמת מצות התורה שהם לומדים בשבת … וגם מחמת עונג שבת, ואמרינן אין השכינה שורה לא מחמת עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה של מצוה. לכן טוב להתחיל להתפלל מתוך שמחה של מצוה, וגם הפייט התחיל במוצאי מנוחה". כלומר, מכוח לימוד התורה של השבת הזאת, ומכוח עונג השבת – זוכים ועומדים לפני ה' באמירת סליחות.
בדיוק לפני שנה כתבתי כאן בטור הזה על העיתוי המתאים לאמירת סליחות: בחצות הלילה, באשמורת הבוקר, לפני תפילת מנחה או – בדלית ברירה אחרת – אפילו בשעות הערב. אלא, שלמרות האפשרויות המרובות, לעיתים קורה שחייל או חיילת בצה"ל לא יוכלו לומר סליחות במניין באף אחד מן הזמנים הללו, ויהיה עליהם לומר את הסליחות ביחידות. כמו כן, לעיתים בשעה שנקבעה לסליחות טרם התקבץ מניין, ומפאת קוצר הזמן נדרשים להתחיל באמירת הסליחות גם בלי מניין.
את הפתיחה "אשרי יושבי ביתך", את הסליחות והפיוטים – אין כל מניעה מאמירה ביחידות. כך גם קבלת עול מלכות שמיים הנהוגה כחלק מן הסליחות למנהג עדות המזרח – ניתנת להיאמר ביחידות. על דרך זו, גם את הווידוי אין שום בעיה לומר ביחידות.
אלא, שבמוקד הסליחות עומדת כמובן תפילת י"ג מידות. כך למדנו בגמרא במסכת ראש השנה (דף י"ז): "ויעבר ה' על פניו ויקרא, אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור, והראה לו למשה סדר תפילה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין – יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם … אמר רב יהודה: ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם, שנאמר הנה אנכי כרת ברית".
לאור התיאור המופלא שבגמרא, כתבו הגאונים והראשונים שאין אומרים י"ג מידות ביחידות, מכוח שני נימוקים. הנימוק הראשון – חז"ל קבעו שי"ג מידות "אינן חוזרות ריקם" והבטחה מרחיקת לכת שכזאת מתאימה דווקא לתפילת הציבור ולא לתפילת היחיד (סדר רב עמרם גאון, שו"ת הר"י מיגאש קצ"ג). הנימוק השני – י"ג מידות הן כדבר שבקדושה: כמו קדיש, קדושה וחלקים אחרים בתפילה, ולכן פשוט שי"ג מידות אינן נאמרות ביחיד (שו"ת הרשב"א, א' רי"א).
אמנם, יש מן הראשונים שחלקו על הפסק הזה, וקבעו שאין כל מניעה מאמירת י"ג מידות ביחיד. כך כתב הטור (אורח חיים, סוף סימן תקס"ה): "ואיני יודע מה חשש יש בדבר שהרי אינו אלא כקורא בתורה שהרי לא אמרו חכמים אלא כל דבר שבקדושה כגון קדיש וקדושה וברכו". הטור מדגיש, שי"ג מידות אינן דומות לקדיש או קדושה שמחייבים מניין, ולכן אין מניעה מאמירתן ביחיד.
להלכה, פסקו השולחן ערוך והרמ"א (אורח חיים, תקס"ה ה') שאין לומר י"ג מידות ביחידות. אמנם, בהתאם לתשובת הרשב"א הוסיף השולחן ערוך וכתב: "אבל אם בא לאמרו כך דרך קריאה בעלמא – אומר"; וביאר המשנה ברורה שם, שהכוונה היא לקריאה "בניגון ובטעמים", כלומר כשיר או כקריאה בתורה עם טעמי המקרא, אבל לא כתפילה רגילה.
יש מן המקובלים שהורו שלא לומר י"ג מידות ביחידות כלל, ואפילו לא בדרך קריאה. עם זאת, הלכה למעשה בדרך כלל אין חוששים לכך, משום שהשולחן ערוך לא קיבל את דעתם, וכאמור יש מן הראשונים שסברו שי"ג מידות נאמרות בלא מניין כלל, וביאר זאת בהרחבה הגר"ע יוסף זצ"ל בשו"ת יחווה דעת (א' מ"ז).
בתשובה זו מתייחס הרב עובדיה לשאלה מעניינת נוספת. י"ג מידות הן למעשה שני פסוקים בפרשת כי תשא (שמות ל"ד, ו'-ז'): "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' ה' אֵ-ל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים". המנהג המקובל הוא לסיים את הפסוק לאחר המילה "ונקה", וכך להזכיר בדיוק שלוש-עשרה מידות. אך יש אחרונים שהציעו, שאם היחיד אומר י"ג מידות "כקורא בתורה" – עליו לומר את הפסוק בשלימותו, עד סופו; וכך פסק הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (שו"ת אגרות משה, יורה דעה ג' סוף סימן כ"א). אמנם, בשו"ת יחווה דעת שם מסביר שלהלכה לא חששו לכך, וגם היחיד יכול לומר בדיוק כמו בציבור, אלא שיקרא את הפסוק בטעמי המקרא.
יש להזכיר, לסיום, שהמשנה ברורה (סימן תקפ"א ס"ק ד') כתב: "לומר סליחות – ואף יחיד יוכל לומר אותם שאין בהם י"ג מדות. וכן אותם הבקשות שהן בלשון תרגום כגון מחי ומסי וכו' ומרן די בשמיא וכו' לא יאמר כשאין שם מנין עשרה". מקור דברי המשנה ברורה בגמרא מפורשת (סוטה דף ל"ג), שקובעת שתפילות בשפה הארמית נאמרות רק בציבור ולא ביחיד. יש מן הפוסקים האחרונים, בעיקר אלה הנוטים לדברי המקובלים, שחלקו על כך, והתירו ליחיד לומר את נוסח הסליחות בשלימותו, כולל התפילות בארמית, וכך פסק גם הגר"מ אליהו זצ"ל. עם זאת, ההוראה המקובלת יותר (ראו שו"ת יחווה דעת, ג' מ"ג; תורת המחנה כרך ג', הלכות ראש השנה תשובה ב') היא כדברי המשנה ברורה, שהאומר סליחות ביחידות ידלג גם על י"ג מידות וגם על התפילות בארמית.
אך, כאמור לעיל, מלבד שני החלקים הללו בסליחות, ראוי מאוד שגם חייל או חיילת שאין להם מניין – יקפידו על אמירת סליחות, ויתקיים בהם ובכל בית ישראל "סְלַח לָנוּ וּשְׁלַח לָנוּ יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים מִמְּעוֹנֶךָ".
