הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')תפילותינו בראש השנה לא עוסקות בעצמנו, כביום כיפור, אלא מתמקדות בהמלכת ה' על העולם כולו ובשאיפה "לתקן עולם במלכות ש-די". המלכת ה' היא גם אחד הטעמים החשובים של תקיעת השופר, המצווה המרכזית של ראש השנה.
ממצווה זו אפשר ללמוד לא רק על עצם התיקון שאליו יש לשאוף, אלא גם על הדרך שבה אנו מקווים שהוא יתבצע. היו בהיסטוריה העולמית לא מעט עמים ואימפריות שהצהירו על רצונם לתקן את כל העולם, אך בפועל הם הביאו לקלקולים הגדולים ביותר שידעה האנושות, באשר ניסו לעשות זאת בכוח הזרוע והחרב. אנו רוצים לתקן את העולם "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ" כִּי אִם ברוח (כדברי זכריה ד, ו).
תקיעת השופר ממחישה זאת כבר בכך שאנו תוקעים דווקא בשופר ולא בקרן. הקרן היא אחת מארבע אבות הנזיקין, והמאפיין שלה הוא כוונה להזיק. כאשר מתייחסים מקורותינו לנגיחה תוקפנית של חיה או בהמה, הם מדברים על קרן: "וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח" (דברים לג). אנו מצווים לתקוע דווקא בשופר, שאינו משמש לתקיפה אלא להשמעת קול. השופר הוא קרן שהוציאו ממנה את החלל הפנימי, ובכך היא הופכת מכלי של ניגוח והכאה לכלי המפיק קולות באמצעות החדרת אוויר.
תיקון עולם שעם ישראל מייחל ומתפלל לו בראש השנה הוא כזה המתבצע באמצעות הקול, שהוא הכלי היהודי האותנטי: "הקול – קול יעקב". אמנם במציאות בה אנו שרויים אין מנוס מלהשתמש גם בחרבו של עשיו, אך זאת רק בלית ברירה, בשל הצורך הבלתי נמנע בהגנה עצמית. דווקא לקראת תום שנתיים של מלחמה, ראוי לזכור שהשאיפה היהודית העמוקה היא להביא לשינוי בעולם באמצעות השמעת קול האמת ובשורת הרוח, ולא בכוח החרב.
תפיסה זו היטיב לבטא הראי"ה קוק, שהסביר כי מלחמות עם ישראל בימי המקרא היו הכרחיות, שכן "אי אפשר היה כלל, בשעה שהשכנים כולם היו זאבי ערב ממש, שרק ישראל לא ילחם, שאז היו מתקבצים ומכלים חס וחלילה את שאריתם" (אג"ר א, עמוד ק'). אולם, האידיאל הישראלי, לדבריו, הוא: "לנהל ממלכה בלא רשעה וברבריות" ובלא צורך בשפיכות דמים (אורות עמ' יד).
מצוות השופר של ראש השנה מלמדת גם על הדרך לפתרון סכסוכים. אין מצווה לתקוע בשופר בראש השנה, המצווה היא לשמוע את קולו, כדברי הרמב"ם: "המצווה המחויבת אינה התקיעה, אלא שמיעת התקיעה", ולכן מברכים "לשמוע קול שופר" ולא "על תקיעת שופר" (שו"ת הרמב"ם, קמב). בשביל לתקוע צריך להשתמש במעט כוח. בשביל לשמוע צריך רק לחדד חושים, להאזין ולהקשיב.
השמיעה היא כלי חשוב מאין כמוהו במאמץ להפוך את עולמינו המסוכסך לעולם של שלום. לו שליטים עריצים ומרצחים היו שומעים ומקשיבים למשאלות הלב של אזרחיהם, לא היינו עדים לכל כך הרבה שפיכות דמים בעולם. לו מגזרים שונים בציבור היו שומעים ומקשיבים למה שמעיק ומעסיק את זולתם, לא הייתה כל כך הרבה איבה בחברה. לו היינו יודעים לשמוע ולהקשיב למצוקותיהם, לדבריהם ולרגשותיהם של חברינו ובני משפחתנו, לא היו כל כך הרבה אי-הבנות וויכוחים בינינו.
בראש השנה אנו מברכים על יכולת השמיעה שיש לנו. זהו היום בו נבראו אדם הראשון וחווה, ובו ביום הם כשלו בשימוש לקוי ביכולת השמיעה. במקום לשמוע לקול ה', האישה שמעה בקול הנחש ואדם שמע לקול אשתו: "ולְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ… אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ…" (בראשית ג).
ראש השנה הוא הזמן בו כל אחד צריך לקבל על עצמו לתקן את השמיעה וההקשבה לרעהו. אפשר שגם באיחולים שאנו מאחלים זה לזה לקראת השנה החדשה, משתקף הרצון להקשיב לרחשי הלב של האחר. אנו מנסים לשמוע מהם הצרכים ומשאלות הלב של קרובינו וידידינו, ובהתאם לכך מכוונים את איחולינו וברכותינו להם. את האחד נברך בבריאות טובה, לאחר נאחל שיפור במצבו הכלכלי ולשלישי, המשדר עצב ודיכאון, נאמר דברים שיחזקו את רוחו. ברכותינו נובעות מהקשבה למילים ולשתיקות של האנשים שבסביבתנו, לדבריהם הנאמרים באמת, ולדברים שאינם נאמרים, אבל נשמעים מבין השיטין.
בשנה החולפת נפגע הקשב ונפגעה השמיעה שלנו. מרוב צעקות וזעקות, כבר לא שומעים את הקולות ומתקשים להקשיב למועקות. אנשים נהיו קשובים בעיקר לדוברים מקבוצת השייכות שלהם, ואוטמים אוזניהם משמוע קולות אחרים. בראש השנה אנו מתפללים שנדע לשמוע איש את רעהו מתוך הקשבה אמתית וסבלנית, ושנשכיל להשמיע קולות רגועים ומחברים שיביאו מזור למצוקות האחר ויוסיפו נדבך לתיקונה של החברה. ביום זה נתמקד בתפילה שכל עמי תבל יקשיבו אלה לאלה, ויתקדמו לשמיעת קול ה' שתוביל לתכלית האוטופית – "לתקן עולם במלכות ש-די".
