על התפילה

את החיים אנו מסוגלים לחיות פעם אחת בלבד. על אף העובדה שיש אין ספור אפשרויות תיאורטיות לבחירות שונות שלנו – היכן ללמוד, עם מי להתחתן, ממה להתפרנס, איפה לגור, איזו דמות לעצב בתוך תכונותינו ועוד ועוד – יש לנו רק אפשרות אחת בלבד לממש. לעולם לא נדע האם האפשרות שבחרנו בה היא הטובה ביותר; לעולם לא נדע מה היה קורה אילו היינו בוחרים באפשרות אחרת; לעולם לא נוכל להשתחרר מהסיכוי להיכנע לתחושת ההחמצה שמא היה נכון לעשות דבר מה אחר; אין לנו אלא את הבחירה שלנו בלבד. לא זו בלבד, אלא שאנו מגלים אין ספור פעמים בחיינו שמה שציפינו שיתרחש בעקבות בחירה מסוימת – לא התרחש. לעתים מזומנות התחולל דבר מה הפוך לחלוטין. "רבות מחשבות בלב איש ועצת ד' היא תקום" – נוכח בעולמנו בהיקפים שאין כדוגמתם.
האם מסקנת הדברים היא לשלח את חיינו כשעיר המשתלח, לא לראות חשיבות בבחירה כלשהי שאנו בוחרים בה, להפקיר את עצמנו ולזרום ככל שתיקח אותנו הרוח? אף זו אפשרות תיאורטית, אולם נראה כי היא דווקא המוצלחת פחות מבין כל האחרות. שכן חלק בלתי נפרד מהחיים שאנו חיים אותם אינם התוצאות בלבד, כי אם גם התהליך, והחיבור המתרחש בינינו לבין הבחירות והתהליכים. לא זו בלבד, אלא שאנו מסוגלים לעשות את הבחירה הגדולה מכולן, והיא הבחירה כיצד להגיב למציאות נעלמת זו, ולחוסר הוודאות בקשר הישיר והמוחלט שבין בחירה לבין תוצאה. אנו יכולים להפוך את הדברים מעולם של ייאוש לעולם של יצירה, לעולם של סקרנות ולהופעה מחודשת. לרשום את ספר החיים שלנו, שבו אנו מתכננים דברים ופועלים כדי להגשים אותם, ומתוך התכנון הזה מתקיימים חלק מהדברים בצורה נאמנה לבחירה שלנו, ועל כך לברך ולשמוח, והדברים שמתחוללים אחרת, מאפשרים לנו גם להכניס לממד החיים שלנו את ההפתעה, את הסקרנות, את הצחוק המפתיע ואת הבכי הכואב. לא זו בלבד, אלא שזו גם מקומה של התפילה – היא אכן צומחת דווקא בעולם של חוסר וודאות, של יכולת מוגבלת לקשור בין סיבה ותוצאה, ומתוך הכרה כי אנו רק אחד הכוחות הקובעים את עולמם חיינו, אך לא היחיד. זו אחת מהעמידות הנפשיות של תפילת יום הכיפורים.
כשהתפילה נעשית מנקודת מוצא זו – לא מנקודת המוצא של ייאוש מוחלט, ומאידך גם לא מנקודת המוצא של העצמי המלא מעצמו ואינו מותיר מקום לא-לוהים – היא הופכת לתפילה מעצימה ולא לתפילה מחלישה. היא נעמדת מול ריבונו של עולם ברוח הדברים שאומרים בביעור מעשרות: אנו עשינו את כל מה שאנו יכולים לעשות, ועשייה זו מילאה אותנו באופטימיות ובשמחה, בתקווה ובתכנון, וביטאה את צלם הא-לוהים שבתוכנו. אולם היא גם אומרת, שאנו יודעים שהמערכת האישית שלנו היא חלק מתמונה כוללת הרבה יותר, שבה דברים מתרחשים גם בעולם הופעתי שונה לחלוטין מזה שאנו מסוגלים לצפות, ומכוחו של העולם זה אנו חשים תלויים ובלי יציבים, חוששים וספקנים, ומבקשים מריבונו של עולם כי יפתח בפנינו את אוצרו הטוב, ויחולל עלינו את הטוב ואת השפע מאוצרו הטוב.
מבין האפשרויות השונות להתפתחותה של השנה הבאה נתפלל אפוא כולנו כי יתן ד' לנו את הכוח לעשות את מה שאנו מסוגלים לעשות בכוחנו, ויוליך את הבחירות שלנו למקומות שיאירו את העולם ואת חיינו וימלאו אותנו בטוב.
תשע"ה