ד"ר נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)בחג הסוכות אנו חשופים לקולות. דפנות הסוכה והגג הפתוח לכוכבים, משרטטים עבורנו מציאות אפשרית חדשה מחוצה לנו ובתוכנו.
בחג הסוכות אנו נשמעים. פעם ניגשו אלינו השכנים ואמרו שנהנו מהשירה המשפחתית שלנו בסוכה. לצד המחמאה, התחדדה בנו המודעות לכך שכשם שהשירה נשמעת מהסוכה, כך גם נשמעים צלילים אחרים שאנו משמיעים: של כעס או חלילה של דיבור פוגעני, של שתיקות וגם של שיחות רגישות מלב אל לב.
למודעות זו יתרונות וחסרונות. מחד, "תודעת האזנה" יכולה להביא לכך שנכבד ונשפר את עצמנו ואת התנהגותנו זה כלפי זה. לא רק בשל אוזני השכנים, אלא מפני כבודנו העצמי ובשל ההכרה בנוכחותו של בורא עולם; מאידך, מודעות זו עלולה לשתק ולמנוע את ההתנהגות הספונטנית, את השירה מהלב, את השיח הגלוי והכן, את הפשטות ושמחת היומיום, שגולשים בטבעיות למרחבי הסוכה.
בחג הסוכות אנו שומעים. קולות מן החוץ נשמעים בסוכה. מלחמת 'חרבות ברזל', שפרצה עם יציאת חג סוכות, השמיעה שבר ואובדן וחידדה את ההקשבה שלנו לזעקת אחינו. מאז ועד היום, זעקת האחים מוציאה רבים מאיתנו ומאהובינו החוצה, על מנת להצילם ולהגן על עצם קיומנו כמדינה. בהקשבה לחוץ ובמתן מענה לקריאת הזולת, כלולים אומץ לב ועוצמה רוחנית.
עניין נוסף קשור בהקשבה פנימה. ביושבנו בסוכה אנו שומעים קולות שתמיד היו שם, אבל אנחנו לא היינו פנויים לשמעם. יללות חתולים, רוח, גשם שיורד, שיח אנושי. אך ישנם גם קולות פנימיים הנובעים מתוכנו, שראוי לכרות אליהם אוזן. קולות אלה קוראים לעיתים לשינוי, לעצירת מרוצת היומיום, לבחינה, לדיוק, למימוש רצונות וערכים. החג וההקשבה שהוא מזמן יכולים לדרבן אותנו להקשיב לפוטנציאל הלא ממומש שלנו, לקולות ולטעמים המושכים את הלב וקוראים לנו לחרוג מעצמנו ולצאת מהבית –"הקופסה" – אל אתגרים חדשים.
בחג הסוכות אנו שמחים. חג סוכות הוא "זמן שמחתנו". לאחר הקשבה לקול השופר, לקולות שבחוץ ולאלו הנובעים מבפנים, מגיע זמן המימוש, זמן שמחת המעשה.
אאחל לנו חג של הקשבה המביאה לידי מעשה.
לתגובות: naomieini1@gmail.com
