יעקב ספוקויני
זה עתה סיימנו ללמוד על בריאת העולם, וכבר אנו מתבשרים על החרבתו לקראת בניית עולם טוב יותר. לאחר שיצא נח מהתיבה, התבשרנו על ברית בין ה' ובין בני נח. ה' מבטיח מצידו: "עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ", ומבקש מבני נח לקיים 7 מצוות. עם זאת, שם ה' דגש חזק על איסור 'לא תרצח'!
"וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם. שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" [ט, ה-ו]. גורל הארץ לחורבן נחתם עקב גֶזֶל, ואילו עכשיו הדגש הוא על מניעת רצח. אם כך, מהו התיקון?
מסביר הרב אורנשטיין ['הנאום והדרוש'] שהביטוי "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס" הוא לאו דווקא על גזל ממש, שהרי מוצאים ביטויים שונים עם המילה 'חמס' כמו 'חַמָסִי עליך' בדברי שרה לאברהם, או הביטוי 'עד חמס' שמובנו עדות שקר, וכן 'שנאת חמס' [תהלים כח, יט] שפירושה שנאה שלא בצדק, שנאת חינם. כלומר, חמס זה עוול שנעשה כלפי אדם ואין לו על מי להתלונן על כך. הכל התחיל אפוא בשנאת חינם שהובילה לגזל ולרצח, ועל כך באה הבטחת ה' לדרוש את דמו של האדם שנשפך לשווא, וזהו התיקון.
שנאת החינם האנטישמית באה לעולם לא פעם עקב חמדנות וגזל. לעיתים קרובות, גירשו יהודים על מנת לזכות ברכושם. כך קרה גם בפרעות המכונות 'הסופות בנגב' [1881], שבעקבותיהן החלה הציונות כתנועה לאומית.
בתקופה שלפני הפרעות בדרום רוסיה, היום אוקראינה, התרחבו היהודים אל מעבר 'תחום המושב' שהוקצה להם, בהסכמה שבשתיקה. עסקי היהודים עלו ושגשגו, והדבר עורר קנאה ושנאה. שונאי ישראל חיכו להזדמנות לסכל את הצלחת היהודים ולגזול את רכושם.
הצאר הרוסי אלכסנדר השני נרצח בידי מתנגדיו הליברלים במרץ 1881. בנו, יורשו, אלכסנדר השלישי, רצה לנקום את מות אביו. כיוון שבין הליברלים היו גם יהודים, הוסתו ההמונים לדרוש נקמה מן היהודים. בכך ביקשו להשיג מטרה נוספת: להפנות את זעם האזרחים מן הממשלה אל היהודים.
שר הפנים הרוסי איגנאטייב טען כי "הסיבה העיקרית לפרעות נעוצה אך ורק במצב הכלכלי. ב-20 השנים האחרונות תפסו היהודים בהדרגה את המסחר והתעשייה, וגם רכשו להם שטחי קרקע. בכוח התאחדותם התאמצו בכל יכולתם לנצל את התושבים, ובמיוחד את דלת העם. בכך עוררו אותם למחאה, שבאה על ביטויה המעציב במעשי אלימות".
במהלך הקיץ של 1881 נפגעו יותר מ-100 קהילות יהודיות: שוד, רצח, אונס, ביזה ע"י כנופיות של איכרים, עירוניים ופשוטי עם מהסביבה. השלטונות לא נקטו פעולות הגנה, ואף היו מבין השוטרים שהצטרפו כבודדים לפוגרומים. בסוף 1881 נערך פוגרום גם בוורשה. באביב 1882, נערך פוגרום בעיר באלטה שעל יד הגבול הטורקי. כדי להרגיע את הרוחות, פוטר השר איגנאטייב.
זמן קצר אח"כ, פרסם השלטון תקנות חדשות בכל הנוגע ליהודים ברוסיה: נאסרו מגורי יהודים בכפרים חדשים אפילו כשהיו "בתחום המושב"; נאסרה עליהם קניית נדל"ן; נאסרה פתיחת בתי עסק בימי א'. איסור זה פגע קשות במעמדם הכלכלי של היהודים. היה בכך אות כי הממשלה החליטה להגשים מדיניות אכזרית שכונתה בפיה: "הגנה על התושבים העיקריים מפני הניצול היהודי".
הפרעות והגזרות חוללו מפנה גדול בחשיבה היהודית. יהודים מהאזורים שנפגעו היגרו בהמוניהם למערב. מיעוט מתוכם בחר לעלות ארצה. הוגי דעות יהודים החלו לחשוב על שינוי תפיסה. במקום השתלבות, להקים תנועה לאומית יהודית ולעלות לא"י. הראשונים שפעלו למען השינוי היו פינסקר והרב מוהליבר. הם הקימו את תנועת "חיבת ציון", שדרשה מהשלטונות היתר יציאה ופעלה לשוב לציון. כך הוביל גזל הרכוש היהודי לציונות.
Yaakovspok1@gmail.com
