צבי ארנברג (עו"ד, מחבר הספר "על מנהג שבת וחג", Alminhag@walla.co.il)בשבוע שעבר ראינו שנחלקו הראשונים והאחרונים לגבי תחילת זמן קידוש לבנה. המחלוקת לגבי סוף זמן קידוש לבנה הינה עתיקה יותר ומופיעה כבר בגמרא (סנהדרין מא:). נחלקו אמוראים בדעת רבי יוחנן האם זמנה עד שבעה ימים או עד 16 ימים מהמולד. הצדדים מסכימים שהזמן הוא עד שתתמלא פגימת הלבנה, אלא שנחלקו האם הכוונה עד שתהיה צורתה כחצי עיגול או עיגול שלם. הלכה נפסקה כדעה השנייה – עד ט"ז ימים מהמולד (שו"ע תכ"ו ג). העקרון הינו שאפשר לקדש כל זמן שאור הלבנה גדל. לדעת המחבר, ליל ט"ו כולו מותר בברכה, ואילו לדעת הרמ"א רק עד חציו של החודש במדויק (השבוע, המחלוקת ביניהם תהיה אם ליל יום חמישי כולו כשר לברכה).
הגמרא במסכת סופרים קובעת כי "אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובכלים (בגדים) נאים". כך אכן נפסק להלכה, אבל יש להיזהר שבעקבות ההמתנה למוצ"ש לא תוחמץ הברכה עקב תנאי הראות בימים הבאים. הרמ"א קבע שחוששים לחמישה לילות מעוננים ברצף, ולכן ממתינים למוצ"ש, רק אם הוא יחול לפני י' בחודש. המשנה ברורה חידד שאם מוצאי שבת יחול בליל י"א בחודש (זה בדיוק מה שיקרה הלילה!), אזי אין להמתין למוצאי שבת וראוי לקדש מייד כשאפשר לפי הדעות השונות. אמנם ניתן להציע שבארץ ישראל בחודשי הקיץ אפשר לסמוך שתיראה הלבנה באחד מהלילות הבאים. יש מהאחרונים שהורו שלא להמתין כלל עד מוצאי שבת אלא לברך מייד כשאפשר (הב"ח והגר"א).
הרבה ממנהגי קידוש הלבנה נובעים מהשוואתה להקבלת פני השכינה (סנהדרין מב.). כך למשל מקדשים בבגדים נאים ובעמידה ("אמר אביי, הילכך נימרינהו מעומד"). כמו כן, אין מקדשין תחת הגג אלא לכתחילה יש לצאת החוצה ולהקביל פניה. גם את המנהג האשכנזי לרקוד בסיום קידוש לבנה, מטעים הלבוש כך: "מרקד ג׳ פעמים כנגדה, שהוא סימן שמחה, כיון שהוא כקבלת השכינה, משמחין כנגדה". זהו גם הטעם לכך שלא מקדשין הלבנה בליל יו"ט (אם חל במוצאי שבת), שכן אין מערבין שמחה בשמחה.
ואף המנהג, המופיע כבר במסכת סופרים, לברך ג' פעמים "שלום עליכם", נתן בו מהרי"ל טעם: "הואיל ומצוה רבה עבדי דחשיב ליה כקבלת פני השכינה, ראוי לתת שלום זה לזה מתוך שמחה ולב טוב שקבלו פני השכינה (שו"ת מהריל חדשות מ"ז). אמנם ניתנו לאמירת פסוקים אלו טעמים נוספים – נעמוד עליהם בעתיד בעז"ה.
