ד"ר נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)כאשר תקווה או חלום מתגשמים ברגעים הראשונים, הם מלווים בשמחה גדולה. אך לרוב, תוך זמן קצר יחסית, עוצמתם מצטמצמת ופער גדול נחשף בין משך ומאמצי התקווה, הכיסופים והמעשים שננקטו בדרך להשגת היעד – לבין חוויית השגתו במציאות הממשית.
לצורך המחשה, אתייחס ליום צום: בעוד הציפייה לאוכל מבשילה לאורך יום שלם, האכילה והשובע מתרחשים ברגע קטן אחד. בדומה לכך, גם ציפייה לחזרה של אהוב מנסיעה ארוכה או סיום תואר בן כמה שנים, מתממשים ברגע אחד. אעז ואומר שאפילו הכמיהה לחזרת החטופים, שלוותה בתפילות ובמעשים, בהרהור תמידי במצבם, בדכדוך לאומי ובתחושת קרבה אישית אליהם – התממשה אמנם באופוריה לאומית גדולה, אך נראה שזו הולכת ומתפוגגת במהירות יחסית.
חיים נחמן ביאליק ביטא את הפער בין החלום ומימושו, בשירו 'וְאִם יִשְׁאַל הַמַּלְאָךְ':
"בְּנִי, נִשְׁמָתְךָ אַיֶּהָ? – שׁוּט בָּעוֹלָם, בַּקְּשֶׁנָּה, מַלְאָכִי! יֵשׁ בָּעוֹלָם כְּפָר שַׁאֲנָן, מֻקָּף חוֹמַת יְעָרִים, וְלַכְּפָר רְקִיעַ תְּכֵלֶת, בְּלִי מְצָרִים רָקִיעַ, וְלִרְקִיעַ הַתְּכֵלֶת בַּת-יְחִידָה בְאֶמְצַע: עָב יְחִידָה, לְבָנָה וּקְטַנָּה. וּבְצָהֳרֵי יוֹם קַיִץ בָּדָד שִׂחֶק שָׁם יָלֶד, יֶלֶד עָזוּב לְנַפְשׁוֹ, רַךְ וְיָחִיד וְחוֹלֵם – וַאֲנִי הוּא הַיֶּלֶד, מַלְאָכִי. פַּעַם אַחַת הִתְעַלֵּף כָּל הָעוֹלָם וַיִּשְׁתֹּק, וּשְׁתֵּי עֵינֵי הַיֶּלֶד הַשָּׁמַיְמָה נִמְשָׁכוּ, וַיִּרְאֶנָּה, הַיְחִידָה, הַזַּכָּה, הַבְּרוּרָה, וְנַפְשׁוֹ יָצְאָה בִרְאוֹתוֹ, כְּצֵאת יוֹנָה מִשּׁוֹבְכָהּ, אֶל הָעָב הַנֶּחְמָדָה".
בשיר מתאר ביאליק שתי סוגי אהבות: אהבת 'העב הלבנה' – אהבה של ענן, כמיהה למפגש עם ממשות בלתי מושגת, ואהבת השמש/אהבה שמשית – זו המבטאת את מימוש החלום, אך בהכרח כרוכה בתחושת עצב/אובדן מסוים (דמעה) ולא תשתווה אל החלום.
"גַּם שֶׁמֶשׁ יֵשׁ בָּעוֹלָם, מַלְאָכִי! אֶת נִשְׁמָתִי הִצִּילָה קֶרֶן פָּז רַחֲמָנִיָּה, וְעַל כַּנְפֵי הַזֹּהַר יָמִים רַבִּים פִּזֵּזָה כְּצִפֹּרֶת לְבָנָה; פַּעַם רָכְבָה בַּבֹּקֶר עַל גַּב קֶרֶן הַזָּהָב, הָלוֹךְ הָלְכָה לְבַקֵּשׁ פְּנִינַת טַל בֵּין הַדְּשָׁאִים, וְדִמְעָה זַכָּה וְתַמָּה אָז עַל לֶחְיִי רָעָדָה, וַתִּזְדַּעְזַע הַקֶּרֶן וְנִשְׁמָתִי צָנָחָה – וַתִּשְׁתַּקַּע בַּדִּמְעָה".
פער המימוש מכאיב, ולא אחת מותיר אותנו חסרים. ועם זאת, אנו, בני האנוש, בשונה משאר הנבראים, הננו יצורים חולמים! ולא זו בלבד, חלומותינו משמשים עבורנו מצפן! כמיהת העם היהודי לחירות, לעצמאות ולשלום, היא חלום וקריאה מוסרית של אמון ואהבת ה', המשלחת אותו למסע ('לך לך').
והחלום יתממש, גם אם במחיר כבד של עצב ואובדן.
לתגובות: naomieini1@gmail.com
