איך שראיתי אותו לפני כמה שנים בישיבה התיכונית שלימדתי בה, הרגשתי שהפתיל שלי נשרף. שוב פעם התלמיד הזה נכנס לכיתה באיחור, בדיוק כשכבר הצלחתי לאסוף את כל התלמידים שלי. ושוב הוא נכנס עם עיניים אדומות.
"מה נהיה עם הנער הזה?" חשבתי לעצמי. "למה הוא תמיד נראה כל כך מוזר והעיניים שלו אדומות? ההורים שלו לא שמעו על הגבלת זמן מסך? פלא שאחר כך הוא מעוך לגמרי בשיעור גמרא ולא קולט שום דבר ממה שאני אומר? אין, הילד הזה מחוק!".
התקשרתי להורים שלו, ואמא שלו אמרה לי שאני לגמרי צודק, והאמת שהיא בעצמה מחנכת ומכירה את כל מה שאני אומר, רק שכרגע הבית בטלטלה. האבא הדמנטי של בעלה ישן אצלם, ולכן הם פשוט לא פנויים כרגע לטפל בזה. אז שחררנו.
פעם אחת שיתפתי חבר בחדר המורים בעניין הזה, והוא ייעץ לי לפנות שוב אל התלמיד עצמו ולשוחח איתו. הסברתי לו שכל מה שעשיתי לא עזר, אבל הוא התעקש שאולי הפעם זה יהיה אחרת.
אז ניגשתי אליו והזמנתי אותו בפעם המי-יודע-כמה לשיחה. החלטתי שהפעם אני הולך להסיר את הכפפות ולהגיד לו הכל בפרצוף: "תקשיב, אתה באמת דופק את עצמך כשאתה צופה בטלוויזיה בכל מיני תכנים שלא מתאימים לך עד לשעות המאוחרות בלילה".

pexels andrea piacquadio
התלמיד הסתכל אליי במבט העייף שלו ואמר לי: "למה אתה חושב שאני רואה טלוויזיה וצופה בדברים שלא מתאימים לי?". "זה די פשוט", עניתי. "בכל בוקר אתה מגיע לכיתה עם עיניים אדומות, ואני מכיר מצוין את כל העניין של המסכים והמדיה בגלל ההרצאות והשיחות שאני מעביר לבני נוער. אז כנראה שאתה מגיע מאוחר לבית הספר כי אתה צופה בטלוויזיה, באינטרנט ובווטסאפ".
הוא שוב הביט בי במבט עייף וענה לי: "או… שסבא שלי דמנטי, ואף אחד מהאחים שלי לא הסכים שהוא יישן איתו בחדר. רק אני הסכמתי, וסבא מעיר אותי באמצע הלילה כמה פעמים כדי שאעזור לו ללכת לשירותים. מה אתה אומר, המורה? חשבת על זה?"
כששיתפתי את אחת מהמחנכות בעניין, היא שאלה אותי אם אני מכיר את מודל 'אפרת'. האמת שלא הכרתי. היא הסבירה לי ש'אפרת' זה ראשי תיבות של 'אירוע, פרשנות, רגש, תגובה'.
"מאז שהתחלתי ללמוד את המודל הזה לעומק, אני מרגישה שהחיים שלי השתנו לחלוטין", היא הוסיפה. "במקום לשפוט אנשים רק לפי הרגש, אני קודם כל מנסה לנשום, לעצור רגע, ולהבין באופן מדויק יותר מה הסיכוי שאני באמת תופסת את המצב כמו שהוא ולא בצורה שגויה".
הקשבתי לה, וזה נשמע לה גאוני. היא המשיכה: "המודל של 'אפרת' הוא אחד מהכלים הגדולים ביותר שיצא לי להכיר לכל דבר: למורים, להורים, לתלמידים… למי לא?".
התנצלתי בפני אותו תלמיד וקיבלתי על עצמי מאז ללמוד לעומק את מודל 'אפרת'. כן, אני עדיין עושה שטויות, והרבה פעמים יוצא לי לשפוט אנשים באופן שגוי לחלוטין עד כדי הזיה מוחלטת. ובכל זאת, אני מרגיש שלאט-לאט, יש גרף של צמיחה. יש יותר פעמים שבהן אני מוצא את עצמי פועל מתוך מחשבה, במקום לפעול אינסטינקטיבית מהבטן.
מודל 'אפרת'. אתם חייבים לנסות את זה, ולדאוג לכך שגם הילדים שלכם יכירו את זה.
