הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)לאחר שהמלאכים בישרו לשרה שהיא עתידה ללדת, הם ממשיכים לשליחותם בסדום. אברהם מלווה את המלאכים, ובדרך החליט הקב"ה לשתף את אברהם על גורלה של סדום. לאחר שהקב"ה מספר לאברהם על רעת סדום, מבקש הקב"ה להתבונן ביתר שאת על אוכלוסיית סדום: " אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי …". לכאורה קשה, שכן הקב"ה יודע ומכיר את עוולות סדום – "זעקת סדום ועמורה כי רבה" אם כן, מה הצורך של הקב"ה לרדת ולבחון את מעשיהם לעומק?! אבן עזרא פירש את הפסוק מהזווית הפילוסופית וכך הוא כותב:
"ועל דעתי פירושו אראה אם עשו כלם כרעה הזאת, כי האמת שהכל ידע, כל חלק על דרך כל, ולא על דרך חלק. והעד כי זה הפירוש הוא האמת, ואם הוא סוד גדול, שאמר אברהם האף תספה"
לדעתו, הידיעה של הקב"ה היא כללית ולא ידיעה פרטית. הקב"ה מכיר את הפרט רק מתוך הכלל והקבוצה, ולא כפרט העומד בפני עצמו. לכן, נדרש הקב"ה לרדת לסדום ולראות את הפרטים לבחון את דרכו של כל איש ואיש ולא להסתפק בראייה כללית של העיר כולה. עובדה זו נתמכת על ידי תמיהתו של אברהם ששואל על תושבי סדום – "האף תספה צדיק עם רשע"!
רבים דנו בדבריו הנועזים של אבן העזרא והרמב"ן כותב עליו דברים חריפים – " ורבי אברהם אמר בו סוד מילדי נכרים יספיקו בו". הרמב"ן תוקף את שיטתו של אבן עזרא המגבילה את ידיעתו של הקב"ה. רוב הוגי הדעות סברו שאין נעלם ונסתר מהקב"ה. ידיעתו על כל אחד ואחד אינה סותרת את הבחירה החופשית שיש לכל אדם ואדם. אולם אפשר להציע כיוון אחר, שאין להקב"ה כל צורך בירידה לסדום אלא מדובר כאן במעשה שתפקידו להדריך את בני האדם. וכפי שפירש רש"י כדי ללמד את הדיינים שלא יפסקו בדיני נפשות עד אשר יראו בעיניהם. לא ניתן לפסוק מרחוק מבלי להכיר מקרוב את הפרטים. וביתר הרחבה מפרש הרד"ק:
"אף על פי שהכל גלוי וידוע לפניו יתברך, נכתב זה ללמד לבני אדם שלא ימהרו במשפטם שהרי הא-ל אמר לראות, ואמר ואראה, וענין הראייה להתבונן במעשה ההוא אם יש דרך לפוטרם מן העונש, כאדם שנושא ונותן בדין".
לאמור, אפילו שאנשי סדום היו רשעים, גם אותם לא ראוי להעניש מבלי שבודקים לעומק את חומר הראיות. יש צורך לבדוק מקרוב אם הם ראויים לעונש, ורק כאשר מתבררות העוולות ואין כל דרך לפטור אותם מעונש יש להענישם על פשעיהם. אולם דומה שניתן להרחיב את המסר החינוכי גם כלפי החברה עצמה. פעמים רבות אנחנו שופטים את האחרים מהר מדאי. ולפעמים אנחנו משוכנעים שהם התנהגו בצורה בלתי ראויה אבל, לא תמיד הפרשנות שאנחנו נותנים היא הנכונה. הקב"ה מלמד את אברהם שיש צורך לראות את הדברים מקרוב. "דברים שרואים מכאן לא רואים משם". ושמא לא רק בצורך של ראיית המקום הפיזי אלא גם להבין את המקום המנטאלי של האדם. המשנה אבות (ב,ד) אומרת: "ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו" מעשה שלילי יכול לצמוח מאווירה מסוימת, ולכן היכולת להיות שיפוטי ביחס לאחר היא מוגבלת, כל זמן שלא חווינו חוויה דומה.
במהלך השנתיים האחרונות יש בתוכנו חוסר סובלנות כלפי אלו ששונים מאיתנו בהשקפת עולם. ברבים מן המקרים ניתן גם להבין את הכעס ואת הביקורת. אולם כדי שהמחלוקת תהיה אמיתית יותר יש צורך להיות במקומו של האחר, ולהבין לעומק יותר את התנאים שגיבשו את השקפת עולמו כך גם המחלוקת תהיה מחלוקת לשם שמים ולא תהיה מלווה ברגשות של שנאה.
