מה לך הגר?

נקיבת שם הגר (שלא כרבות מגיבורות המקרא שנותרו אנונימיות), והמקום הרב שמיוחד לה, מבליטים את אישיותה ועוצמתה

"אין בית מדרש בלא חידוש". היקף הספרים על פרשת השבוע פרה ורבה מדי שנה. מן המיוחדים שביניהם הם אותם ספרים שנכתבו על ידי "בעלי בתים", אנשים שתורתם אינה אומנותם ואף על פי כן הוגים בה תדיר ומחדשים בה דבר.

אחד המיוחדים שבהם היה מנחם ינובסקי, איש ירושלים, שנפטר לפני כשנתיים. לצד עיסוקו כמשפטן רב פעלים, עסק– כאביו דניאל – בצורכי ציבור באמונה. בין השאר, נמנה עם מייסדי ומנווטי דרכו של בית הכנסת "אהל אהרן", כיהן כיועץ לרבנים הראשיים לישראל וכמנכ"ל בית החולים ביקור חולים, יזם מפעלי חסד רבים.

בחיבורו "פנים בתורה כהלכה". ניסה לחשוף את דמותם של אישים ודמויות במקרא, ובראשן אבות ואימהות האומה דוגמת אברהם יצחק ויעקב, רחל ולאה. לצידן חשף דמויות אחרות, מרתקות לא פחות, שלא אחת נותרו "בצֵל". אחת מהן היא הגר שפחת שרי, אם מלכות ישמעאל.

בדומה לרבים מגיבורי המקרא (דוגמת ה"חור השחור" הגדול שבראשית ימיו של אברהם אבינו, עד היותו בן 75 שנה) איננו יודעים כמעט דבר על ראשיתה של הגר. היא מופיעה לראשונה כאישה מבוגרת, המשמשת כ"שפחת שרי" והופכת לפילגשו של אברהם כדי להעמיד ממנו זרע.

נקיבת שמה (שלא כרבות מגיבורות המקרא שנותרו אנונימיות), והמקום הרב שמיוחד לה, מבליטים את אישיותה ועוצמתה.

כדרך גבירות הרבה, גם בימינו, שרה אמנו 'מקפידה' להתייחס אליה רק כאל "שפחה", תוך הימנעות בולטת מהזכרת שמה (ראו למשל טז, א-ה: "בא נא אל שפחתי… אנכי נתתי שפחתי בחיקך".) מפשט הכתובים עולה שגם אברהם אבינו נהג בה מידה דומה: "הנה שפחתך בידך, עשי לה הטוב בעיניך" (ו), וכיוצא בו בהמשך, "וגם את בן האָמָה", משל אין לו ולה שֵם.

כפי שהעיר מנחם ינובסקי, גישה מנוכרת זו להגר משתקפת גם בהמשך פרשת הגירוש, שבה נאמר "וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו" (יא), כשאזכורה של אמו הגר נפקד בעליל.

בהקשר זה מרתקים הם שני פירושיו של רש"י על אתר. לפי הראשון, פירוש מעין "דתי-חינוכי" הנסמך על המדרש, היה "רע בעיניו מאד" על ששמע שיצא ישמעאל לתרבות רעה (ובלשון ימינו: חזר בשאלה, או דתל"ש). הפירוש השני, לפי "פשוטו של מקרא", הוא "אנושי", המבטא את רחמי האב על בנו: "על שאומרת לו לשלחו".

הרד"ק מדגיש עוד יותר כיוון זה, תוך שהוא מבקש, ולו ברמיזה "בין השורות", להתמודד עם יחס מנוכר זה, שעל פניו נראה רע ביותר: "אף על פי שהיה בן האמה, בנו היה. והיה אוהב אותו כי היה בכורו. והיה מרחם עליו כרחם אב על בנים. ובדרך טובה היה הולך, ולמדהו דרך ה'… והיה רע בעיניו שיגרשהו מביתו. ולא גער באשתו מפני שלום הבית… והיה מצטער על הדבר. והיה סובל מריבת אשתו, עד שבא אליו הדִיבֵּר".

אכן, שימת הלב של הקב"ה אל הגר, עוניה ועינויה ("כי שמע ה' אל עניך") ואל בנה ששמו – "ישמע-א-ל" מדבר בעדו, פרשה שהייתה לחלק ממחזור הדם היהודי (ביטוי לכך ניתן בקריאת התורה בראש השנה, אחד המועדים המקודשים ביותר בלוח השנה!), כמו התגלות מלאכו אליה וברכתו אליה, מבליטה את אישיותה ועוצמתה.

כפי שהעיר מנחם ינובסקי, חז"ל, כדרכם, העצימו עוד יותר את דמותה של הגר, ואת שלא נאמר בפשט הכתובים נתפרש בדבריהם. לפי מדרשם, הייתה הגר בת מלכים, בתו של פרעה מלך מצרים. משירד אברהם למצרים, וביקש לחזור לארץ כנען, נטל פרעה בתו ונתן אותה לשרה. אמר: מוטב תהא בתי שפחה בבית זה, ולא מטרונה [=גבירה] בבית אחר" (בר"ר מה, א).

מדרש אחר (ראו רש"י כה, א), מזהה את שרה עם "קטורה" אשת אברהם, וקושר לה כתרים תוך מדרש שמה, "על שם שנאים מעשיה כקטורת, ושקשרה פתחה, שלא נזדווגה לאדם מיום שפרשה מאברהם".

(וירא תשפ"ב)