פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)אלפי האנשים שהתכנסו במוצאי עשרה בטבת האחרון בירושלים, בכנס של תנועת "מעגלי צדק", שמעו דברים רבים על תופעת סחר העבדים המודרני שמתרחשת לנגד עינינו, כאן ועכשיו. עשרות אלפי עובדים "שקופים", רובם עובדי חברות כוח אדם – שומרים, מנקות, זבניות ומלצרים – עובדים מצאת החמה ועד צאת הנשמה בתנאים מחפירים. 14 שעות על הרגליים, ללא הפסקה ראויה, נטולי זכויות סוציאליות, במשכורת רעב הנמוכה משכר המינימום. עובדים "שקופים" אלה, כפי שנוטים לכנותם סוציולוגים בני ימינו, מנקים עבורנו את המשרדים, חדרי המלון ובתי הספר, שומרים עלינו בכניסה למוסדות ציבור, ומשרתים אותנו נאמנה. מרוב שכיחותם, לבנו גס בהם ולא תמיד אנו נותנים דעתנו למצבם וסבלם של עבדים-עובדים אלה בני ימינו.
פרשת שמות, ויציאת מצרים שאנו מזכירים בכל יום בכל עת ובכל שעה בלוח החיים היהודי, נועדו לתת לנו תזכורת תמידית לכך ש"עבדים היינו במצרים", ולחובתנו להילחם בשעבוד על גווניו השונים. עיון בפשוטו של מקרא מלמד על גיוונן של דרכי השעבוד: עינוי, סבל, הכאה, נגישה, עבודת פרך, מרירות, עבודה קשה, זעקה, שוועה, נאקה, צעקה, לחץ. ריבוי לשונות זה נועד ללמדנו עד כמה מרובות הן פניו של השעבוד. ומה שעשוי להיראות במבט ראשון, כ"חברת כוח אדם" יצרנית, אינו אלא חברה שמקדשת את ה"כוח", בעלי ההון והממון, ושוכחת את ה"אדם"-העובד שמאחריו.
במדרשם ובפרשנותם, הרחיבו חז"ל וחכמי ישראל בכל הדורות דברים באשר למהות העינוי והשעבוד. כך, למשל, מיקד הרשב"ם (מבעלי התוספות בצרפת במאה ה-12) את פירושו ל"עבודת פרך" בפן הפיזי, ופירש שזוהי "עבודה המפרכת ושוברת את גופו של אדם", ואילו רב סעדיה גאון (בבל, המאה ה-9), הוסיף שעבודת הפרך לא התבטאה רק בעבודה פיזית קשה אלא אף ב"עינוי והשפלה" נפשיים, שנסמכו אליה.
הרמב"ן מדגיש, שחלק מהעינוי התבטא בהטלת מעין "עבודות רס"ר", שחלקן עבודות בזויות המבזות את כבוד האדם, וחלקן חסרות תכלית ותועלת, עבודות שמוטלות על שכם האנשים, רק כדי שלא ישבו, חס ושלום, לרגע אחד של מנוחה, ותוך הרעה מתמדת של תנאי העבודה (שמבוטאת בפסוקים באי אספקת תבן – ה, יח) והרעבת העובדים: "וגם כל עבודה קשה אשר לפרעה ולמצרים בשדה כגון החפירות והוצאת הזבלים הכל נתנו עליהם, וגם היו רודים בהם לדחוק אותם שלא ינוחו, ומכים ומקללים אותם. וזה טעם 'את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך', והיה המלך מפרנס אותם בלחם צר כמנהג לפועלי המלך".
ושמא יאמר האומר, שעובדים-עבדים אלה צריכים להודות למעבידם, שהרי אלמלא הוא היו מובטלים, אין הדבר כן. צא ולמד מדבריו הגדולים של הרמב"ם שאפילו לגבי עבד כנעני, שלגביו אמרה תורה כי מותר לעבוד בו בפרך, כתב הרמב"ם מדעתו, ולא מדברי תלמוד מפורשים (ומרן רבי יוסף קארו נתן דעתו לכך ב"כסף משנה", וציין, שלא כמנהגו: "הם דברי רבנו, ראויים אליו"), בהאי לישנא (הלכות עבדים ט, ח): "מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך. ואף על פי שהדין כך, מדת חסידות ודרכי חכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק.ולא יכביד עולו על עבדו ולא יצר לו. ויאכילהו וישקהו מכל מאכל ומכל משתה. חכמים הראשונים היו נותנין לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלין, ומקדימין מזון הבהמות והעבדים לסעודת עצמן.הרי הוא אומר 'כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גבירתה'.וכן לא יבזהו ביד ולא בדברים. לעבדות מסרן הכתוב לא לבושה. ולא ירבה עליו צעקה וכעס אלא ידבר עמו בנחת וישמע טענותיו.וכן מפורש בדרכי איוב הטובים שהשתבח בהן: 'אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עמדי, הלא בבטן עושני עשהו ויכוננו ברחם אחד'. ואין האכזריות והעזות מצויה אלא בעכו"ם עובדי עבודה זרה, אבל זרעו של אברהם אבינו והם ישראל שהשפיע להם הקב"ה טובת התורה וצוה אותם בחקים ומשפטים צדיקים, רחמנים הם על הכל, וכן במידותיו של הקב"ה שציוונו להידמות בהם הוא אומר 'ורחמיו על כל מעשיו'. וכל המרחם – מרחמין עליו, שנאמר: 'ונתן לך רחמים ורחמך והרבך'.
"לעבדות מסרן הכתוב לא לבושה", זה כלל גדול בתורה העבודה שבעולמה של יהדות. ואידך, פירושא הוא. נצא ונלמד, נשמור ובעיקר נעשה.
שמות תשס"ו
