אוראל רוני-בליעקב ועשיו היו הראשונים שמוגדרים בתורה כתאומים, אבל הם רק ההתחלה. מאז ועד היום, תאומים ממשיכים לעורר סקרנות ולזכות במטר של שאלות על הקשר המיוחד שלא ניתן להסביר במילים. לרגל פרשת 'תולדות', זוגות תאומים משתפים איך זה להיות תאום, מתי חלה ההפרדה הראשונה ביניהם, וגם על התגובות המשעשעות מהסביבה: "כשאנחנו נכנסים ביחד לחדר זה עושה 'וואו', כי רואים נוכחות כפולה וזה משדר עוצמה"
"מאז שאני זוכר את עצמי, אף פעם לא הייתי לבד. ההרגשה שתמיד יש מישהו לצידך, היא מחזקת. אני חושב שיש בין תאומים חיבור שאי אפשר ממש להסביר במילים. לפעמים מספיק מבט אחד כדי לדעת מה השני חושב או מרגיש, להתגלגל מצחוק או לתמוך גם בלי מילים", טוען איתן תם. "אתה לא צריך לחפש חבר – הוא כבר שם. שותף לדאגות, להתלבטויות, בלי צורך להסביר יותר מדי, וכמובן, שותף גם לרגעים מרגשים".
"כילדים אני חושב שהיינו שם תמיד אחד בשביל השני, לא הייתה לנו תחרות או קנאה", נזכר ישראל תם, "זה הרגיש שאתה מדבר לכאורה עם עצמך במראה, אבל ברמה טובה. ברור שיש מריבות, אבל זה לא היה מהותי. אני רואה את זה בתור חוויה מדהימה".
"ההפרדה בכיתה א' – אירוע מכונן"
ישראל ואיתן תם הם תאומים זהים, בני 46 מראש העין. איתן הוא עו"ד וחבר מועצה בעיריית ראש העין. ישראל אף הוא עו"ד, והוא גם יו"ר הנהגת ההורים העירונית. יש להם עוד שלושה אחים. לדבריהם, הקשר עם יתר האחים הוא מצוין, אבל באופן טבעי הקשר ביניהם חזק יותר. "למרות זאת, רוב המריבות לא היו עם שאר האחים, אלא בינינו", מוסיף איתן. "אולי כי אנחנו כל כך דומים, אז גם מתנגשים יותר. אבל גם אם רבנו, זה אף פעם לא החזיק מעמד. היינו משלימים מהר, כאילו כלום לא קרה".
שניהם זוכרים היטב את הפעם הראשונה שבה נפרדו. "בהתחלה היה קשה מאוד להבדיל בינינו – היו לנו את אותם חברים, אותם בגדים ואותם תחומי התעניינות. מה שזכור לי כאירוע מכונן היה ההפרדה בינינו בכיתה א'", משחזר איתן. "מאותו רגע, כילד, הבנתי שכאן 'דרכינו נפרדות'. אמנם עדיין היו לנו חברים משותפים, אבל לכל אחד היו גם חברים שהם רק שלו, וכל אחד היה צריך להסתגל לכיתה שונה, למורה שונה ולחברה שונה. אבל ההפרדה הזאת הייתה טובה עבורנו".
אמנם הכיתות בבית הספר היו נפרדות, אבל החדר שלהם היה משותף. "גם אחרי שעברנו לבית פרטי ויכולנו להיות בחדרים נפרדים, ההורים שלנו בחרו להשאיר אותנו ביחד", משתף ישראל. "הם גידלו אותנו בסוג של אחווה. כילד, אתה רואה את אחיך תמיד בטוב וברע, אתה איתו בחדר ו'אין לך לאן לברוח', כך שבסוף תסתדר איתו. אני חושב שזה מה שגיבש אותנו אפילו עוד יותר".
איתן מרחיב על היחס של ההורים: "עוד כשהיינו קטנים ההורים ראו אותנו תמיד כצמד, עושים איתנו ביחד דברים ולא בנפרד, וזה היה טבעי. אבל לאט-לאט, ככל שהתבגרנו, כל אחד היה מקבל את היחס, את הפינה ואת הצורך שלו מההורים".
"מייצרים אפקט של וואו"
ככל שהשניים גדלו, כך ההבדלים ביניהם היו ניכרים יותר. "אני מאמין שהשוני הבסיסי טבוע בנו כבר מרגע הלידה, כל אחד במה שחנן אותו הבורא, אבל זה מתגלה בעת הבגרות", אומר איתן. "אז ניתן היה לראות שאחד אהב יותר ספורט, והאחר אהב יותר לקרוא ספרים. החוויות השונות שעברנו בחיינו, כמו גם השוני שטבוע בנו, הם שהפכו אותנו למה שאנחנו היום – זהים במראה אבל גם שונים. אגב, ממש לא ב-180 מעלות, אולי בקצת", הוא מוסיף בחיוך. "ביחס הפוך: ככל שגדלנו והשוני בינינו התגלה, החיבור בינינו התחזק, לא התרופף".
"כל אחד פיתח את האופי שלו. תוך כדי תנועה אתה מוצא מה הנישה שאתה חזק בה והוא צריך אותך כגיבוי, ולהיפך", מסביר ישראל. "אנחנו עושים סיעור מוחות על דברים מסוימים, וכך מקבלים נקודת מבט שונה לנושא".
אתם זהים. אילו תגובות אתם מקבלים מהסביבה?
ישראל: "כשאנחנו נכנסים ביחד לחדר זה עושה 'וואו', כי רואים נוכחות כפולה וזה משדר עוצמה. אנחנו כבר לא סופרים את מספר הפעמים שאנשים מתבלבלים בינינו. אני הולך ברחוב או בסופר, חושבים שאני איתן ופותחים איתי בשיחה. גם אם אני לא מכיר את זה שמולי, אני כבר ממשיך את השיחה בשבילו. זה מצחיק, אנחנו מרוויחים דמות כפולה, רואים אותנו בכמה מקומות במקביל".
ישראל מוסיף ומתאר מעשה קונדס שעשו במקום עבודתו של איתן. "קרה שנכנסתי לישיבת ועדה בעירייה והתיישבתי בטבעיות במקום שלו. לקח קצת זמן עד ששאר החברים שמו לב שלא איתן הוא זה שיושב איתם", הוא צוחק.
באופן טבעי, הדמיון הרב ביניהם גורם לסביבה לערוך השוואות ולשאול שאלות רבות. "לרוב, אנשים מנסים לראות מה שונה בינינו – קודם במראה החיצוני, כמתבקש, ואז גם לנסות להבין במה אנחנו שונים בהתנהגות", אומר איתן. "אני חושב שהסיבה לכך שהיא שאנשים נוטים להסיק באופן אוטומטי שמראה זהה מעיד גם על התנהגות ואופי זהים. מצד שני, יש כאלה שאוהבים לעמוד דווקא על השווה בינינו ולציין את הדמיון הרב – אם זה במראה, בקול או בתנועות שלנו".
"היה נראה שלפעמים זה נכנס לקטע תחרותי", מוסיף איתן. "אבל מעולם לא הציקה לי התחושה של זה יותר מדי ושאולי הייתי רוצה להיות ללא אח תאום. דווקא ההבנה שיש לנו אישיות שונה, שהיא לא יותר או פחות טובה מזו של השני, היא בעיניי מעצימה ומחזקת. אתה בונה את האישיות שלך כאינדיבידואל, גם כשאתם שניים". ישראל מחזק את דברי אחיו: "עניין ההשוואות לא נוגע אלינו, הקשר בינינו מאוד עוצמתי, תמיד היה חשוב לי שהוא יצליח".
איתן מסכם: "לא הייתי מחליף את זה בשום דבר אחר. לגדול כתאום זו אחת החוויות הכי מיוחדות שיש. העובדה שתמיד חלמתי שיהיו לי ולאשתי תאומים, ממחישה יותר מכל שהייתי רוצה שגם להם יהיו את החוויות שאני עברתי ושגם להם יהיה את החיבור החזק הלא מוסבר. בכל זאת, זה הבן אדם או הבת אדם שנמצא איתך כשעוד היית בבטן. מי עוד יכול לומר את זה על עצמו?"
"לפעמים הייתי רוצה להתחלף איתה"
עדי ורוני יצחק מעץ אפרים הן תאומות בנות 10, אלא שקשה לנחש את זה עליהן כי הן לא דומות במראה שלהן. "אנשים אומרים לנו 'אין סיכוי שאתן תאומות, אתן לא דומות בכלל'", אומרת רוני. "זה לפעמים מעצבן שלא מאמינים לך".
השתיים שונות מאוד במראה, אבל גם באופי. "באופי אנחנו בכלל לא דומות. רוני מאוד שקטה, ואני מאוד אנרגטית", מסבירה עדי. "לפעמים הייתי רוצה להתחלף עם רוני בשיעור בכיתה – היא שקטה ומצליחה להתרכז בשיעור". רוני, לעומתה, אומרת שהייתה רוצה להתחלף עם עדי בהפסקות.
יש להן אח גדול ואחות צעירה יותר, אבל הן מספרות שהקשר ביניהן חזק יותר מאשר עם שאר האחים. בבית הן ישנות באותו החדר, אבל בבית הספר הן לומדות בכיתות נפרדות, ועדיין עוזרות אחת לשנייה. "היה לי אתמול מבחן, ולעדי יהיה את אותו המבחן בעוד יומיים, אז אני עוזרת לה שתדע איך להתכונן למבחן טוב", מספרת רוני ומוסיפה "יש לנו חברות שאומרות לנו כל הזמן 'וואי איך בא לי גם תאומה, שיש איתך מישהי כל הזמן. לפעמים זה כיף, אבל לפעמים זה פשוט לא כיף". עדי מסכימה ומסבירה "יש פעמים שאת רוצה להיות לבד, בלי תאום. לפעמים את רוצה להיות עם חברות שלך. אז אנחנו כן נפרדות מדי פעם".
מתי זה כן כיף?
עדי: "נגיד כשאמא ואבא הולכים לישון, ואז אנחנו יכולות לשחק בחדר ביחד או כשאנחנו רוצות לישון ביחד זה יותר קל. זה לא גורם לבלאגן ולא צריך להעביר את כל הדברים מחדר אחד לשני".
יחד עם זאת, הן מעידות שלפעמים זה פחות נוח להיות באותו החדר. "כשאת רוצה להיות עם חברות לבד או להתלבש לבד, לעשות דברים לבד בחדר, או כשאחת רוצה לישון בחושך והשנייה רוצה לישון עם אור", מפרטת עדי.
כשיש קונפליקטים, כאלה ואחרים, אז או שההורים מחליטים עבורן או שעושים "יום ככה, יום ככה". "אנחנו רבות על שטויות, אבל מייד משלימות" אומרת רוני. "אנחנו לומדות להסתדר. אי אפשר פשוט להתעלם, אי אפשר להישאר יותר משעה בריב. הכי הרבה שרבנו זה בערך 20 דקות",
יש לכן מסר לאחים תאומים?
רוני: "זו זכות, זה יתרון שכל הזמן יש איתך מישהו, זה כוח שכל הזמן אח שלך איתך. הוא יכול לעזור לך, אבל לפעמים אתה יכול להיות גם לבד! בלי להיות צמודים כל הזמן. אפשר להשלים אחד את השני. לדוגמה: אם התאום שלך יותר מקובל בחברה ממך, ואתה פחות, אז הוא יכול לעזור לך להיות יותר מקובל".
עדי מוסיפה מסר לאנשים שפוגשים תאומים: "בפעם הראשונה שמישהו מספר לכם שיש לו תאום, תאמינו לו. ואל תשאלו תאומים יותר מדי שאלות, כי זה מעצבן. שאלות פרטיות מדי – תשמרו אותן לעצמכם. יש שאלות שאי אפשר לענות עליהן כי זה פרטי. אתם יכולים לשאול שאלות קלילות, כמו בנות כמה אתן ובכמה זמן אחת גדולה מהשנייה".
