הרב ד"ר יצחק בן דוד, ראש בית המדרש שערי ציון להכשרת רבני עריםסוף סוף יעקב חוזר לארצו ולמולדתו, למקום שבו גדל, לאחר תקופה ארוכה שבה חי ופעל בנכר. בתקופה בה שהה יעקב מחוץ לביתו ולמשפחתו, הוא עבר תהליך משמעותי של גדילה והתעצמות, הן אישיותית, הן כלכלית והן משפחתית.
יעקב שעזב את הארץ היה אדם בודד ומצולק. הוא עזב את ארצו ומשפחתו, מתוך מערכות יחסים סבוכות עם כל קרוביו. הוא החליט לציית לרצון אמו, דבר שהוביל אותו לשבר ביחסיו הן עם אביו והן עם אחיו. מתוך מערכות היחסים הסבוכות הללו, יעקב יוצא למסע חייו. הוא יוצא אליו לבדו, בודד, מפוחד ומלא ספקות וחששות. מחלום הסולם ומהתגלות הא-ל אליו הוא שואב אמונה, תקוה ונחמה, אך עד מהרה ימצא עצמו שוב בתוך סביבה קשה ומסובכת, בעיקר במערכת יחסיו עם לבן, וגם בקושי ובמורכבות של יחסיו עם שתי נשותיו.
לאחר שנים ארוכות, יעקב אוזר את האומץ ואת היוזמה לעזוב את לבן ולחזור ארצה להתמודד עם עברו. בתחילה, יעקב עושה זאת על ידי בריחה, אך משעה שלבן רודף אחריו להר הגלעד, הוא מבין שאין מפלט מהקונפליקט הישיר מול לבן. ואכן, במפגש ביניהם בהר הגלעד אנו מוצאים את יעקב, כנראה לראשונה בחייו, בעמידה איתנה ובוטחת. הוא מטיח בלבן בגאון את כל טענותיו בנוגע למערכת היחסים הארוכה ביניהם. אנו פוגשים כאן את יעקב כשהוא תקיף, נחרץ, בטוח בעצמו. כל כך שונה מיעקב החלש והפסיבי בראשית חייו ובצעירותו.
אך הנה, כאשר יעקב חוצה את הירדן ומתכונן למפגש עם עשיו, אנו לכאורה שוב פוגשים ביעקב חושש ומפוחד. הוא מנסה לרצות את אחיו, לפייס אותו, במה שנראה מפגן של חולשה והתרפסות. רחוק מאוד מעמידה בוטחת, עוצמה וביטחון. כיצד יש להבין את התמורה הזו מיעקב הבוטח בעצמו בעמידתו מול לבן, ליעקב החלש והמפוחד שמתגלה לכאורה במפגש עם עשיו?
אפשרות אחת היא שבעומדו לפני עשיו, יעקב חווה מה שהיינו קוראים היום 'רגרסיה' (נסיגה). כאשר יעקב התרחק ממשפחתו הגרעינית, בשהותו בנכר, הוא הצליח לעבור תהליכי עומק של התבגרות והתעצמות. אך כאשר הוא חוזר לסביבת ילדותו, הוא חוזר מייד לדפוסים ולמאפיינים שאפיינו אותו בראשית חייו. הוא חוזר להיות האדם החלש, הפאסיבי והפגיע כפי שהיה בתחילת דרכו.
אך ישנה גם אפשרות אחרת, מסתברת יותר. יעקב מגיע ארצה למפגש עם אחיו דווקא מתוך ומכוח תהליכי ההתבגרות וההתעצמות שהוא עבר לאורך שהותו בנכר. מתוך אתגרי חייו, יעקב גילה את כוחותיו הפנימיים. באמצעותם, הוא יכול היה גם לאיש המסתורי עימו נאבק כל הלילה.
jean-wimmerlin
דווקא מתוך העוצמה הפנימית הזו, והביטחון העצמי שנלווה לה, יעקב יכול היה להרשות לעצמו להפגין נדיבות ואף חולשה, לכאורה, בעומדו לפני אחיו. העוצמה שלו היא כבר פנימית לו, ואיננה תלויה במה שיפגין כלפי אחיו. הוא אומר לעשיו: "קח נא את ברכתי אשר הובאת לך". בעודו משתחווה לו אפיים ארצה, כביכול אומר לו: הברכה ההיא, אותה גנבתי ממך לפני עשרות שנים? קח אותה, אני מוותר עליה. יש לי כבר מקורות חדשים ומעודכנים יותר לברכה, לעוצמה ולשפע. לא כאלו שנובעים ממרמה ומגניבה, אלא כאלו שנקנו מכוח מסע ארוך של התמודדות עם משברים. גדילה וצמיחה שנבנו מתוך מכל מה שעברתי עד כה, כאשר לא הייתה לי כל אפשרות להתחבא או להסתתר מפני אתגרי חיי האמיתיים.
האישיות הבוגרת, הבשלה יותר, העצמאית של יעקב בחזרתו לארץ, היא שאפשרה לו את העמידה האיתנה מול לבן בסופה של הפרשה הקודמת, כמו גם את מאבק האיתנים עם המלאך, שבעקבותיו הוא זוכה לשמו החדש: ישראל.
שם שמבטא עוצמה (שררה עם א-ל) וישרות (ישר-אל). מכוח העוצמה הפנימית הזו, הוא לא חושש מהפגנה של נדיבות ואף חולשה כלפי אחיו. כאשר אתה חזק מספיק, וכאשר מקורות העוצמה שלך הם פנימיים, וכאלו שאותם קנית בעמל רב, אינך חושש יותר מהפגנת חולשה ואינך עסוק יותר במאבק מול אחרים.
זו הסיבה שגם ביחס למאבק הלילי אומר יעקב 'ראיתי א-לוהים פנים אל פנים', ובדומה גם ביחס למפגש עם עשיו אחיו: 'ראיתי פניך כראות פני א-לוהים ותרצני'. העוצמה הלילית והחולשה מול עשיו, אינם אלא שני פנים של אותו הדבר בעצמו: עוצמה פנימית, שמאפשרת גם הפגנה של חולשה ופגיעות.
זהו השיעור הגדול אותו מעניק לנו אבי אומתנו. עוצמה פנימית נקנית בייסורים. במסע ארוך ובעימות מתמשך מול חולשותיך, ומול אתגרי חייך. אם תוכל לכל אלו, גם אם תצלע רגלך, תוכל לעמוד בנדיבות, בפגיעות ובאנושיות מול האנשים שמסביבך, וליצור מחדש מפגש של אמת עם האנשים הקרובים לך, וגם עם עצמך.
